Lessons for Shabbat, 20 Adar II, 5771


Positive Commandment 173 (Digest)
Crowning a King

 

“Appoint a king upon yourselves”—Deuteronomy 17:15.

We are commanded to appoint a king, who will unite and rule over our nation. This is one of the three mitzvot the Jews were commanded upon entering the Land—the other two were building the Holy Temple and eradicating Amalek.

The king whom we appoint must command our awe. We must have the ultimate respect, reverence and estimation for the monarch—greater even than that we have for prophets. Any decree that the king issues must be obeyed—provided that it doesn’t countermand a Torah law. And the Torah-sanctioned king has the right to have executed anyone who disregards his orders.

Negative Commandment 362 (Digest)
Appointing a Foreigner as a King

 

“You may not set a stranger over you who is not your brother”—Deuteronomy 17:15.

We are forbidden to appoint a king who is not from Jewish ancestry, even if he is a righteous convert. To be eligible for the position, the individual must have been born to a Jewish mother.

The same is true with regards to all appointments – whether governmental or Torah-related – only one with Jewish ancestry may be appointed.

This all applied until King David became king. From that point and onwards, only a descendant of King David (specifically through his son Solomon) is eligible to be king. Anyone other than a descendant of David is considered a “stranger” with regards to kingship, as is anyone not of Aaron’s seed with relation to priesthood.

Negative Commandment 364 (Digest)
A King Marrying Multiple Wives

 

“Neither shall he have many wives”—Deuteronomy 17:17.

A king may not marry a multitude of wives. The maximum allowable is eighteen wives.

Negative Commandment 363 (Digest)
A King Accumulating Many Horses

 

“But he shall not accumulate many horses”—Deuteronomy 17:16.

A king may not accumulate many horses. He may have one horse to ride upon, and for military purposes as many as necessary in his royal stables. But his entourage may not include even one extra horse running before him.

Negative Commandment 365 (Digest)
A King Amassing Personal Wealth

 

 

“Neither shall he greatly multiply to himself silver and gold”—Deuteronomy 17:17.

A king may not amass personal wealth. He may keep in his personal treasury funds sufficient to pay his servants’ and soldiers’ wages—but no more than that. And for communal purposes, he may collect as much as he wishes.

The reason for these prohibitions – against accumulating wives, horses and money – is explicitly stated in the Torah: “He may not acquire many horses for himself, so that he will not bring the people back to Egypt in order to acquire many horses… He shall not take many wives for himself, so that his heart shall not turn away [from G‑d], and he shall not acquire much silver and gold for himself.”

Because the reasons for these mitzvot are known, many decided to disregard them [claiming that the reasons do not apply to them]—even Solomon, despite his incredible wisdom and knowledge, and despite the fact that he was dubbed “a friend of G‑d” [fell into this trap].

This is a valuable lesson for us all. Were we to know the reasons behind all the mitzvot, we would find reasons to abolish them all. If Solomon made this mistake, certainly the weak-minded general public would the same, saying, “G‑d only commanded us to do this, and forbade us from doing that, because of such and such. We will be meticulous regarding the reason why the mitzvah was given—but will disregard the mitzvah itself.” And the entire religion would thus be lost.

Therefore G‑d concealed the reasons behind [many of] the mitzvot, and most of the reasons are beyond the comprehension of the general population.

But there is not one that doesn’t have logic and reason. They are all, as the prophet testifies, “the statutes of G‑d are upright; they make the heart rejoice.”

And I beseech G‑d for assistance in observing all that He commanded, and distancing all that He forbade.

And this is what we wished to include in this work.

המצווה הקע”ג

והוא אמרו יתעלה: “שום תשים עליך מלך” (שם יז, טו).

וכבר הזכרנו מקודם את דבריהם בספרי: “שלש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתם לארץ: למנות להם מלך, ולבנות בית הבחירה, ולהכרית זרעו של עמלק”.

עוד אמרו בספרי: “שום תשים עליך מלך – מצוות עשה”. ובא הפירוש, שזה שנאמר, “שום תשים עליך מלך – שתהא אימתו עליך” ושיהיה בלבנו בתכלית הכבוד והגדולה והרוממות שאין למעלה ממנה, עד שתהיה מעלתו אצלנו גדולה ממעלת נביא מבין הנביאים שבדורו. ובפירוש אמרו: “מלך קודם לנביא”.

וכשמצווה המלך הזה איזה ציווי שאינו נגד ציווי תורני – חובה לקיים פקודתו; והעובר על פקודתו ואינו מקיימה, רשות יש למלך להרגו בסיף, כמו שקיבלו אבותינו על עצמם ואמרו: “כל איש אשר ימרה את פיך וגו’ יומת” (יהושע א, יח). וכל מורד במלכות – יהיה מי שיהיה – דמו מותר למלך הממונה על פי התורה.

וכבר נתבארנו כל דיני מצווה זו בפרק ב’ מסנהדרין ובריש כרתות ופרק ז’ מסוטה

המצווה השס”ב  

והוא אמרו יתעלה: “לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא” (דברים יז, טו).

ולשון ספרי: “לא תוכל לתת עליך איש נכרי – זו מצוות לא תעשה”.

וכן שאר המינויים אסור שנמנה עלינו בשום דבר מן הדברים – לא מינוי תורני ולא מינוי שבשלטון – אדם שהוא מקהל גרים עד שתהא אמו מישראל. שהרי אמר יתעלה: “שום תשים עליך מלך מקרב אחיך” (שם), אמרו: “כל משימות שאתה משים עליך לא יהו אלא מקרב אחיך”.

אבל המלכות בלבד, כבר ידעת מפסוקי ספרי הנבואה שזכה בה דוד. ובפירוש אמרו: “כתר מלכות זכה בו דוד”, וכן זרעו אחריו עד סוף כל הדורות. אין מלך למי שמאמין בתורת משה רבנו אלא מזרע דוד, מזרע שלמה דווקא: וכל שהוא מזולת הזרע הנכבד הזה לעניין מלכות – “נכרי” קרינא ביה, כשם שכל שהוא מזולת זרע אהרן לעניין עבודה – “זר” קרינא ביה. וזה ברור ואין בו ספק.

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בכמה מקומות ביבמות וסנהדרין וסוטה ונידה.

המצווה השס”ג

והוא אמרו יתעלה: “לא ירבה לו סוסים” (שם, טז).

והגבול לכך, שלא יהיו לו סוסים שעוברים לפניו, ואפילו סוס אחד לא יהיה אצלו, זולת הבהמה שהוא רוכב עליה בלבד, או סוסים שיהא בארוות שהם מוכרים אצלו למלחמה שירכבו עליהם הצבא; אבל בשבילו – רק בהמה אחת בלבד.

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ב’ מסנהדרין

המצווה השס”ד

והוא אמרו יתעלה: “ולא ירבה לו נשים” (שם, יז).

והגבול לכך, שלא יוסיף על שמונה עשרה נשים בכתובה וקידושין,

וכבר נתבארו גם דיני מצווה זו בפרק ב’ מסנהדרין;

וכל זמן שמוסיף עליהן – לוקה.

המצווה השס”ה

והוא אמרו יתעלה: “וכסף וזהב לא ירבה לו מאד” (שם).

והגבול לכך הוא, שלא יהיה לו למעלה מכדי להוציא הוצאות על חייליו ועבדיו המיוחדים לו. אבל לקבץ ממון שיהא לצרכי כל ישראל – הרי זה מותר.

וכבר באר ה’ יתעלה בכתוב טעם מצוות אלו, כלומר: “לא ירבה לו סוסים, ולא ירבה לו נשים, וכסף וזהב לא ירבה לו מאד”. ולפי שנודע טעמן הגיעו בהן לידי ביטול כמפורסם מעניין שלמה ע”ה, על אף גודל מעלתו במדע ובחכמה ושהוא ידידיה אמרו: שיש בזה הערה לבני אדם,

שאילו ידעו טעמי כל המצוות היו מוצאים להם דרך לביטולן שהרי אפילו זה השלם הגדול טעה בזה וחשב שלא יהא מעשה זה סיבה לעברה בשום פנים, כל שכן ההמון בדעתם החלושה, שהיו באים לידי זלזול בהן ויאמרו: לא אסר דבר זה ולא ציווה על דבר זה אלא בגלל כך וכך – אנו נזהר בדבר שבגללו נתנה מצווה זו ולא נקפיד על המצווה עצמה, וכך היו, באים לידי הפסד הדת.

לפיכך הסתיר ה’ יתעלה טעמיהן; אבל אין מהן גם אחת שאין לה טעם וסיבה, אלא שרוב אותם הסיבות והטעמים לא ישיגום דעות ההמון ולא יבינום. וכולם הם כמו שהעיד הנביא: “פקודי ה’ ישרים משמחי לב” (תהילים יט, ט).

ומאת ה’ אשאל עזר לקיים כל מה שציווה בו מהן ולהתרחק מכל מה שהזהיר ממנו.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: