Lessons for Tuesday, 23 Adar II, 5771


Positive Commandment 191 המצווה הקצ”א

Preparation for War

 

“And it shall be when you come near to the battle, the priest shall approach”—Deuteronomy 20:2.

We are commanded to appoint a priest who will deliver before the soldiers the “Battle Address.” In this address he requests of those not suited for battle – whether due to physical or emotional frailty, or due to the fact that their minds are preoccupied with a matter that prevents them from properly focusing on the battle – to turn away. The people who must not proceed to the battlefield due to distraction are the three mentioned in the Torah: a) One who has built a home but not dedicated it. b) One who has planted a vineyard and not yet enjoyed its fruits. c) One who has betrothed a women but not married her.

This priest who addresses the soldiers is called the Mashuach Milchamah (“the one anointed for battle”).

The priest’s address is verbatim the words that the Torah (in Deuteronomy) instructs him to say. After saying the biblical lines, he adds words of his own, words to inspire the soldiers to courageously battle to bring victory for G‑d’s religion, and to bring retribution upon the fools who destroy civilized society.

This address is spoken by the designated priest, and then loudly repeated by the military police.

All the above applies only to an “optional battle”; no speeches or proclamations are made before a “mitzvah battle” [e.g., the battle against Amalek or a self-defense battle].

ויחזיר מי שאינו ראוי שילחם, הן מפני חולשתו, הן מפני שמחשבותיו תלויות בדבר הגורם לו חוסר גישה למלחמה – והם שלושת הדברים שביאר הכתוב – ורק אחר כך מתחילים במלחמה.

וכהן זה נקרא: ‘משוח מלחמה’. ויאמר בנאומו כלשון הנזכר בתורה, ויוסיף בעניין זה דברים המעוררים את העם למלחמה ומביאים אותם למסור את נפשם על ניצחון דת ה’, ועל הנקמה בסכלים המקלקלים את סדר הישוב. והוא אמרו יתעלה: “והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן” (שם שם, ב).

ואחר כך יצווה להכריז בשורות הצבא להחזיר רכי הלבב, וכל מי שבנה ולא ישב או נטע ולא אכל, או ארש ולא כנס, כמו שבאר הכתוב, והוא אמרו: “ודברו השטרים” (שם שם, ה).

אמרו בגמרא: “ודברו השטרים – כהן מדבר ושוטר משמיע”.

וכל זה, כלומר: נאום משוח מלחמה וההכרזה בעורכי המלחמה אינו חובה אלא במלחמת הרשות ובה נוהג דין זה; אבל מלחמת מצווה – אין בה שום דבר מכל זה, לא נאום ולא הכרזה, כמו שנתבאר בפרק ח’ מסוטה. ושם נתבארנו דיני מצווה זו

 

Positive Commandment 214 המצווה הרי”ד

A Newly Married Groom’s Obligations

 

“He shall be free to his home for one year, and he shall cheer his wife whom he has taken”—Deuteronomy 24:5.

A newly-married groom, for the first year following his marriage, is commanded to remain together with his wife, and should not embark upon journeys, join the army in battle, or anything of the like. Rather he should rejoice with his wife for a full year.

ולא ילך בה למסעו ולא יצא לצבא כבוש, ולא יתחייב בכל הדומה לזה – אלא ישמח עמה שנה תמימה מיום שכנסה. והוא אמרו יתעלה: “נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח” (דברים כד, ה).

וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בפרק ח’ מסוטה.

Negative Commandment 311 המצווה השי”א

Causing a Newly Married Groom to be Absent from his Home

 

“Neither shall he be charged with any business”—Deuteronomy 24:5.

It is forbidden to conscript a newly-married groom, for the first year following his marriage, for military or civic duties. Rather, he must be absolved from all duties that would cause him to be absent from his home.

This prohibition is directed to those responsible for conscription as well as the groom himself—he may not journey away from his home for an entire year

לא למלחמה ולא לזולתה, אלא נפטרנו במשך כל השנה מחובות הגורמים להעדרו מביתו. והוא אמרו יתעלה: “ולא יעבר עליו לכל דבר” (דברים כד, ה).

ולשון גמרא סוטה: “‘לא יצא בצבא’ (שם) יכול בצבא הוא בלא יצא, אבל יתקן כלי זין ויספק מים ומזון – ת”ל: ‘ולא יעבר עליו לכל דבר’, עליו הוא דאין אתה מעביר אבל אתה מעביר על אחרים, וכי מאחר דנפקא לי מ’לא יעבר עליו לכל דבר’, ‘לא יצא בצבא’ למה לי? לעבור עליו בשני לאווין”.

וכבר ביארנו בכלל התשיעי שלא כל מה שחייבים עליו בשני לאווין יהיה שתי מצוות. ודע שגם החתן עצמו מוזהר מלצאת מביתו, כלומר: לנסוע – כל השנה,

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפ”ח מסוטה.

 

Negative Commandment 58 המצווה הנ”ח

Fearlessness in Battle

 

“You shall not be terrified by them”—Deuteronomy 7:21.

It is forbidden to be fearful of our heretical enemies in the course of battle and turn back and flee. Rather, we are obligated to strengthen our hearts and stand strong in the lines of battle

אלא חובה להתאמץ ולהתחזק ולעמוד בשורות הצבא. וכל הנסוג ופונה לאחור – הרי זה עבר על לא תעשה. והוא אמרו: “לא תערץ מפניהם” (שם ז, כא). וכפל את הלאו ואמר: “לא תיראום” (שם ג, כב).

וכפל את הצווי בעניין זה הרבה, כלומר: שלא לערוץ ושלא לפנות לאחור בשעת המלחמה, לפי שבמצב זה אפשר לקיים את דבר האמת.

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ח מסוטה.

Positive Commandment 221 המצווה הרכ”א

The Beautiful Captive

 

“And you see among the captives a beautiful woman”—Deuteronomy 21:11.

We are commanded regarding the law of the beautiful female captive [i.e., we must follow the pertinent laws detailed in the Torah].

והוא אמרו יתעלה: “וראית בשביה אשת יפת תאר” (דברים כא, יא).

וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בריש קידושין.

Negative Commandment 263 המצווה הרס”ג
Selling the Beautiful Captive

 

“And it will be, if you do not desire her, then you shall send her away wherever she wishes, but you shall not sell her for money”—Deuteronomy 21:14.

It is forbidden to sell the beautiful captive into servitude after cohabiting with her once on the battlefield.

כמו שנתבאר במקומו. והוא אמרו יתעלה: “והיה אם לא חפצת בה ושלחתה לנפשה ומכר לא תמכרנה בכסף” (דברים כא, יד).

Negative Commandment 264 המצווה הרס”ד

Enslaving the Beautiful Captive

 

“You shall not treat her as a slave, because you have afflicted her”—Deuteronomy 21:14.

It is forbidden to force the beautiful captive into one’s own service, i.e. that she should serve him as a handmaiden.

כוונתי באמרי “להעבידה”: שלא יעשנה שפחה ויניחנה אצלו כשאר השפחות העובדות דרך שפחות. והוא אמרו יתעלה: “לא תתעמר בה תחת אשר עניתה” (שם).

ולשון ספרי: “לא תתעמר בה – שלא תשתמש בה”.

הנה נתבאר לך ששני לאווין אלו מזהירים על שני ענינים נפרדים, והם: – שהזהר מלמכרה לזולתו – וגם מלהשאירה אצלו דרך שפחות, אלא כמו שציווה יתעלה: “ושלחתה לנפשה”.

וכך פירשו במה שנאמר” בגונב נפש “והתעמר בו ומכרו” (שם כד, ז), אמרו: משיכניסו לרשותו וישתמש בו.

וכבר נתבארו דיני יפת תאר בתחילת קידושין.

 

Conclusion

We will restart tomorrow…

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: