Lessons for Wednesday, 24 Adar II, 5771


 

Maimonides’ Introduction to Sefer Hamitzvot

הקדמת הרמב”ם

In Maimonides’ introduction to the Sefer Hamitzvot (“The Book of Commandments”), he states the goal he set to accomplish with authoring this work.

The Talmud (end of Tractate Makkot) tells us that there are 613 biblical precepts—248 of which are “positive commandments,” i.e., mitzvot that require an action on our part, and 365 “negative commandments,” i.e., prohibitions. The 248 positive commandments correspond to the 248 limbs in the human body, each limb, as it were, demanding the observance of one commandment. The 365 negative commandments correspond to the 365 days of the solar year, each day enjoining us not to transgress a certain prohibition.

While the Talmud gives us these precise numbers, it does not list the 248 positive commandments or the 365 negative ones. Thus, numerous “mitzvah counters” have arisen throughout the generations – many who preceded Maimonides – each one attempting to provide a comprehensive listing of the mitzvot, each one’s list differing slightly from all others’.

Maimonides prefaces his Sefer Hamitzvot with fourteen guiding principles that allow us to determine which Torah precepts are included in the count, and which are not. He then references these principles throughout the work, and thus arrives at precisely 248 positive commandments and 365 negative ones.

Maimonides explains in his introduction that the objective of the Sefer Hamitzvot is not to explain or elaborate upon the commandments. In an instance where he does speak about the details of a particular mitzvah, the intention is simply to identify which mitzvah he is referring to. The only goal of this work is to enumerate the biblical commandments and to provide explanation as to why certain precepts are counted while others are not.

The following are the fourteen principles (they will be explained at length in the following chapter):

  1. Do not count Rabbinic Commandments in this list.
  2. Do not include laws which are derived from one of the Thirteen Principles of Torah Exegesis.
  3. Do not count mitzvot which are not binding on all generations.
  4. We do not include “encompassing” directives in the count.
  5. The reason for a mitzvah is not counted on its own.
  6. A mitzvah that has both negative and positive components is counted as two.
  7. The different applications of a mitzvah are not individually counted.
  8. Do not count a negative statement amongst the prohibitions.
  9. Do not count the number of times a commandment is mentioned in the Torah, only the act which is prohibited or commanded.
  10. Do not count a preparatory act as an independent mitzvah.
  11. If a mitzvah is comprised of a number of elements, do not count them separately.
  12. When commanded to do a certain action, do not count each part of the action separately.
  13. We do not count the amount of days a mitzvah is performed.
  14. We do not count the punishment administered for each transgression.

 

הספר הזה, שאבאר בו מניין המצוות, ואיך ראוי שיימנו. ואביא ראייה על זה מכתובי התורה וממאמרי החכמים בפירושיהם, ואקדים שורשים ראוי לסמוך עליהם במספר המצוות. וכשיתאמת מספרם במאמר הזה בראיה מבוארת, אין ספק בה, אז יתבאר למי שיקראהו טעות כל מי שמנה בניגוד למה שמנינו אנחנו, ואין אנחנו צריכים להשיב על כל אחד בפרט, ולא לבאר טעותו, כי התועלת והתכלית המכוונת בזה המאמר תגיע למבקשיה בזולת זה.

וזה כי אני אבאר המצוות כולם ומספרם מצווה מצווה, ואביא ראיה על כל מה שיש בו ספק, או מה שיחשוב מי שאינו בקי בדיני התורה חילופו, ואסיר מחשבתו ואבאר מה שיש בו ספק. ואין כוונתי בזה המאמר לבאר דין מצווה מן המצוות, אלא מספרם בלבד. ואם אבאר מהם בעת שאזכרם, אבאר אותו על צד באור השם, עד שייוודע זה הציווי או האזהרה אי זה דבר הוא, וזה השם על איזה דבר נופל. וכשתגיע ידיעת מספרם בראייה מזה המאמר, אז אזכרם זיכרון מוחלט בפתיחת החיבור הכולל כמו שזכרתי.

ואני עתה מתחיל בזיכרון השורשים שראוי לסמוך עליהם במספר המצוות, והם י”ד שורשים. אחר שאקדים שכל המצוות שיכללם ספר התורה אשר נתן לנו האל יתעלה הם תרי”ג מצוות. מהן מצוות עשה רמ”ח, מספר אברי גוף האדם, ומהן מצוות לא תעשה שס”ה, והן מספר ימי השנה השמשית.

וזה המספר נזכר בתלמוד בסוף גמרא מכות. אמרו: תרי”ג מצוות נאמרו לו למשה בסיני, ס”ה כנגד ימות החמה, רמ”ח כנגד אבריו של אדם.

ואמרו גם כן, על דרך הדרש, כי היות מצוות עשה מספר האברים, כלומר כל אבר ואבר אומר לו ‘עשה בי מצווה’. והיות מצוות לא תעשה מספר ימי השנה, כלומר כל יום ויום אומר לו לאדם ‘אל תעבור בי עבירה’. וזה מה שלא יסכול אותו אחד מכל מי שמנה המצוות, רצוני לומר שזהו מספרם. ואמנם נשתבשו שיבוש גדול בזיכרון הדברים המנויים, כמו שיתבאר במאמר הזה. וזה מפני שנעלם מהם עניני אלו השורשים הי”ד אשר אבארם עתה.

השורש הראשון מהם – שאין ראוי למנות בכלל הזה המצוות שהם מדרבנן.

השורש השני – שאין ראוי למנות כל מה שלמדים באחת משלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן, או בריבוי.

השורש השלישי – שאין ראוי למנות מצוות שאין נוהגות לדורות.

השורש הרביעי – שאין ראוי למנות הציווים הכוללים התורה כולה.

השורש החמישי – שאין ראוי למנות טעם המצווה מצווה בפני עצמה.

השורש השישי – שהמצווה שיהיה בה עשה ולא תעשה, ראוי שימנה עשה שבה עם מצוות עשה ולאו שבה עם מצוות לא תעשה.

השורש השביעי – שאין ראוי למנות משפטי המצווה.

השורש השמיני – שאין ראוי למנות שלילת החיוב עם האזהרה.

השורש התשיעי – שאין ראוי למנות הלאוין והעשה, אבל הדברים המוזהר מהן והמצווה בהם.

השורש העשירי – שאין ראוי למנות ההקדמות שהן לתכלית אחת מן התכליות.

השורש האחד עשר – שאין ראוי למנות חלקי המצווה בפרט חלק חלק בפני עצמו כשיהיה המקובץ מהם מצווה אחת.

השורש השנים עשר – שאין ראוי למנות חלקי מלאכה מן המלאכות שבא הציווי בעשייתה כל חלק וחלק בפני עצמו.

השורש השלושה עשר – שהמצוות לא ירבה מספרם במספר הימים שתתחייב בהן המצווה ההיא.

השורש הארבעה עשר – איך ראוי למנות העמדת הגדרים במצוות עשה.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: