Lessons for Tuesday, 1 Nissan, 5771


Negative Commandment 63 המצווה הס”ג
Desecrating the Name of G‑d

 

“And you shall not profane My holy name”—Leviticus 22:32.

We are commanded not to desecrate G‑d’s Name. This mitzvah has three applications:

a) Martyrdom: If an oppressive government arises and sets for itself the goal of eradicating Judaism and Torah, we are commanded to sacrifice our lives rather than deviate one iota from Jewish law or custom. And, at any time, we are obligated to allow ourselves to be killed rather than transgress one of the three cardinal sins—idolatry, murder, and certain forbidden sexual relations (such as adultery, incest, and homosexuality).

One who allows himself to be martyred under these circumstances has sanctified G‑d’s Name. One who transgresses, has desecrated His Name.

b) Sins of Spite: One who transgresses G‑d’s command not for pleasure or for the sake of perceived benefit, but simply to demonstrate indifference for G‑d’s words, has desecrated G‑d’s Name, having displayed open disregard for His wishes.

c) Behavior Befitting a Torah Scholar: One who is renowned for his piety may not do anything that even smells of impropriety—even if there is no transgression involved. One Talmudic rabbi said that if he were to take meat from the butcher on credit, without paying immediately, that would constitute a desecration of G‑d’s Name. When a Torah scholar behaves in exemplary fashion, this causes G‑d’s Name to be sanctified—and vice versa.

והוא הפך קידוש ה’ שאנו מצווים בו ושקדם ביאורו במצוות עשה התשיעית. והוא אמרו יתעלה: “ולא תחללו את שם קדשי” (ויקרא כב, לב).

עוון זה נחלק לשלשה חלקיים: שנים על הכלל ואחד על היחידים [שבעם].

החלק הכללי הראשון – הוא: שכל מי שדרשו ממנו לעבור על אחת מן המצוות בשעת השמד, אם האנס מתכוון להעביר בין במצוות קלות בין במצוות חמורות,

או מי שדרשו ממנו לעבור על עבודה זרה או גלוי עריות או שפיכות דמים ואפילו שלא בשעת השמד – הרי זה חייב למסור נפשו ויהרג ואל יעבור, כמו שביארנו במצוות עשה התשיעית.

ואם עבר ולא נהרג – הרי זה חילל את השם ועבר על לאו זה.

ואם היה זה ברבים – כלומר: במעמד עשרה מישראל הרי זה חילל את השם ברבים ועבר על אמרו יתעלה “ולא תחללו את שם קדשי” ועוונו חמור מאד;

אבל אינו לוקה מפני שהוא אנוס, לפי שאין בית דין רשאי לקיים עונש מלקות או מיתה אלא על מזיד ברצון בעדים והתראה.

ולשון ספרי בנותן מזרעו למלך: “ונתתי אני את פני באיש ההוא” (שם כ, ה), אמרו: “ההוא – לא אנוס ולא שוגג ולא מטעה”.

הנה נתבאר לך שעובד עבודה זרה באונס אינו חייב כרת, כל שכן מיתת בית דין, אבל עבר על חלול השם.

והחלק השני הכללי – גם כן שיעשה האדם עברה שאין בה תאווה ולא הנאה, אלא מראה במעשיו הזילזול וההפקרות – הרי גם זה מחלל שם שמים ולוקה, ולפיכך אמר: “ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך” (שם יט, יב), לפי שזה מראה על הזילזול בעניין זה, ואין הנאה גופנית בכך.

והחלק שעל היחידים [שבעם] – הוא: שיעשה אדם ידוע בחסידות ובישר איזה מעשה הנראה להמון שהוא עברה ושכגון מעשה זה אין ראוי לאותו חסיד לעשותו, אף על פי שהוא מעשה מותר – הרי זה חילל את השם. והוא אמרם: “היכי דמי חלול השם: כגון אנא דשקלנא בשרא מבי טבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר. ר’ פלוני אמר: כגון אנא דמסגינא ארבע אמות בלא תורה ולא תפילין”. וכבר נכפל לאו זה ואמר: “ולא תחלל את שם אלהיך אני ה'” (שם יח, כא).

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפסחים ובסוף יומא.

Negative Commandment 65 המצווה הס”ה
Destroying a Place of Worship

 

“This you shall not do to the L-rd your G‑d”—Deuteronomy 12:4. 

We are forbidden from destroying G‑d’s houses of worship (i.e. the Holy Temple), or any of its utensils—such as the altar or any part of the sanctuary. This prohibition also includes defacing the books of the Prophets or erasing any written Name of G‑d.

או להשחית את ספרי הנבואה או למחוק את השמות הקדושים וכיוצא בזה. ולשון הלאו שבא בעניין זה הוא אמרו: “לא תעשון כן לה’ אלהיכם” (שם יב, ד),

אחר שכבר הקדים את הציווי לאבד עבודה זרה ולהשמיד שמה ולנתוץ את מזבחותיה לגמרי, והזהיר ואמר: “לא תעשון כן לה’ אלהיכם”.

וכל העובר על איזה דבר מזה, כגון שיהרס משהו מן ההיכל והמזבח וכיוצא בהם, או שימחק שם משמות ה’ לוקה.

ובסוף מכות נתבאר בלשון הגמרא, שהשורף עצי הקדש – לוקה. אמרו: “והזהרתיה מהכא: מן ואשריהם תשרפון באש לא תעשו כן לה’ אלהיכם” (שם).

וכן נתבאר שם שהמוחק את השם – לוקה. אמרו: “ואזהרתיה מהכא: ואבדתם את שמם לא תעשון כן לה’ “.

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ד’ משבועות.

 

Positive Commandment 172 המצווה הקע”ב
Heeding a Prophet

 

“You shall listen to him”—Deuteronomy 18:15. 

We are commanded to obey the instructions of a prophet. This as long as he doesn’t instruct to permanently abolish any mitzvah. But we are commanded to listen to a prophet if he tells us to temporarily suspend the observance of a biblical precept.

ולקיים כל מה שיצווה, אפילו יצווה נגד המצווה, או כמה מצוות מן המצוות האלו, ובלבד יהא זה לפי שעה; אבל לא שינציח תוספת או גירעון, כמו שביארנו בהקדמת חיבורנו בפרוש המשנה. והכתוב שבו נאמר ציווי זה הוא אמרו יתעלה: “אליו תשמעון” (דברים יח, טו).

ולשון ספרי: “אליו תשמעון – אפילו אמר לך לעבור על אחת מכל המצוות האמורות התורה לפי שעה, שמע לו. והעובר על מצווה זו חייב מיתה בידי שמים,

וזה אמרו יתעלה: “והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי אנכי אדרש מעמו” (שם שם, יט).

וכבר נתבאר בסנהדרין: “שלושה מיתתם בידי שמים: העובר על דברי הנביא, ונביא שעבר על דברי עצמו,והכובש נבואתו”,

וכולם ממה שנאמר: “אשר לא ישמע אל דברי”, אמרו: “קרי ביה: לא- ישמע, לא-ישמע, לא-ישמע”.

וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בסוף סנהדרין.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: