Lessons for Wednesday, 18 Tammuz, 5771


Positive Commandment 92 (Digest)

The Nazirite’s Hair

 

“He shall let the locks of hair on his head grow”—Numbers 6:5.

A nazirite is commanded to allow the hair on his head to grow unimpeded.

המצווה הצ”ב

הציווי שנצטווה הנזיר לגדל שערו.
והוא אמרו יתעלה: “גדל פרע שער ראשו” (במדבר ו, ה).
ולשון המכילתא:

“קדוש יהיה – גדול בקדושה,
גדל פרע – מצוות עשה.
ומנין בלא תעשה?
תלמוד לומר: תער לא יעבור על ראשו.
ושם נאמר:
“הא מה שירתי מצוות עשה,
החופף באדמה והנותן סימנין”.

כלומר: שהנזיר, אם נתן על ראשו סם המשיר את השער, לא יהא עובר על מצוות לא תעשה, שהרי לא העביר כעין תער; אבל יהא עובר על מצוות עשה,
והוא אמרו: “גדל פרע” וזה לא גידל;
והרי לאו הבא מכלל עשה – עשה הוא, לפי הכללים אצלנו.

וכבר נתבארנו דיני מצווה זו במקומם במסכת נזירות.

Negative Commandment 209 (Digest)

Shaving a Nazirite

 

“A razor shall not go over his head”—Numbers 6:5.

A nazirite must not shave – even one hair off – his head with a razor. This prohibition also precludes another from shaving the nazirite’s head.

המצווה הר”ט

האזהרה שהזהר הנזיר מלגלח.
והוא אמרו יתעלה: “תער לא יעבר על ראשו” (במדבר ו, ה).
וגם המגלח ראש הנזיר – לוקה, לפי שמגלח כמתגלח.
ומשיגלח שערה אחת – לוקה. 

וכבר נתבארו כל דיני הנזיר במסכתא שחוברה לכך

This Mitzvah is repeated today

Positive Commandment 95 (Digest)

The Nullification of Vows

We are commanded to practice the Torah-mandated procedure in the event that a vow is to be annulled.

(This commandment is somewhat based on the verse [Numbers 30:3] “he shall not profane his word,” from which the Sages deduce that the one who enacted the vow may not profane his own word, but others – such as a sage or rabbinical court – may do so. Nevertheless, the Talmud says that the “annulment of vows flies in the air, with no [explicit biblical] support…”)

The Torah explicitly tells us that a husband and father can nullify vows, and tradition teaches that a sage, too, has the power to do so.

המצווה הצ”ה

הציווי שנצטווינו בהפרת נדרים, כלומר: הצו שנתן לנו לדון באותם הדינים; אך אין העניין, שעל כל פנים חובה שנפר. והבן שזה בדיוק העניין בכל פעם שתשמעני מונה דין מן הדינין, שאין זה בהכרח ציווי לעשות דבר מסוים, אלא המצווה היא שאנו מצווים לדון בעניין ההוא כדין הזה.

ואמנם שהבעל והאב מפרים, הרי פירשו הכתוב וקבע את משפטיו.
ובקבלה נמסר שגם החכם יתיר הנדר לכל וכן השבועה, והרמז על כך הוא אמרו: “לא יחל דברו” (שם שם) “הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחולין לו” ובכלל, אין ראיה על כך מן הכתוב, וכבר אמרו: “התר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמכו”, אלא הקבלה האמיתית בלבד.

וכבר נתבארנו דיני מצווה זו במסכתא המיוחדת לכך, כלומר: מסכת נדרים.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: