Lessons for Friday, Elul 3, 5771


Negative Commandment 94 (Digest)

Burning the Fats of a Blemished Animal on the Altar

“Nor shall you make a fire offering of them”—Leviticus 22:22.

It is forbidden to burn the fats of an animal with a permanent blemish on the altar.

המצווה הצ”ד

האזהרה שהזהרנו מלהקטיר אמורי בעלי מומין.
והוא אמרו יתעלה: “ואשה לא תתנו מהם על המזבח”.

ולשון ספרא:

“ואשה לא תתנו מהם” – אלו החלבים;
“לא תתנו”, אין לי אלא כולם, מנין אף מקצתם –
תלמוד לומר: “מהם”, אף מקצתם.

הנה נתבאר לך שהמקריב בעל מום – עובר על ארבעה לאווין, במה דברים אמורים?
אם נעשה הקטר אמורין לאו אחד; אבל אם נעשה אותם שני לאווין כמו שעושה תנא זה המדבר כאן – הרי יהיה עובר בחמישה לאווין, לפי שהוא עושה מקצת האמורין עניין וכולם עניין, כמו שאמר “מהם” אף מקצתן, אף על פי שהוא לאו אחד.
הרי שהתנא הזה סובר לוקין על לאו שבכללות!

לפיכך אמר בספרא:

“המקדיש בעל מום למזבח – עובר משום חמישה דברים:
משום בל תקדיש,
בל תשחוט,
בל תזרוק את הדם,
בל תקטיר את החלב,
בל תקטיר מקצתו”.

ובגמרא תמורה אמרו:

“המעלה איברי בעלי מומין לגבי המזבח –
אמר אביי: לוקה משום בל תקטיר כולו, ומשום בל תקטיר מקצתו;
רבא אמר: אין לוקין על לאו שבכללות.
מתיבי: “המקדיש בעלי מומין לגבי המזבח – עובר משום חמישה שמות”.
אלמא לוקין על לאו שבכללות?
תיובתא דרבא”.

הנה נתבאר לך שזה האומר: עובר בחמישה – שהם נעשו חמישה, לפי סברתו שלוקין על לאו שבכללות, ולפיכך מונה הלאו הכולל כולן ומקצתן בשני שמות, וזהו המפורסם בדעת אביי בכל מקום כמו שביארנו בכלל התשיעי מן הכללים שקדמו למאמר זה.

אבל לרבא שאומר: אין לוקין על לאו שבכללות – אינו חייב אלא מלקות אחת על ההקטר כמו שנזכר.
וכבר נתברר אצלנו שהכלל הנכון: אין לוקין על לאו שבכללות, כמו שנתבאר בגמרא סנהדרין, כמו שהדגמנו בכלל התשיעי, ולפיכך יהיו ארבעה לאווין בלבד כמו שבאר הכתוב.

נמצא שמי שהקדיש והקריב בעל מום – לוקה ארבע מלקיות על ארבעה לאווין אלו, כמו שביארנו. וכל הלאווין הללו אמורים בבעל מום קבוע, כמו שהדגים ואמר: “שרוע, וקלוט, ומעוך, וכתות, ונתוק, וכרות” (שם, כג-כד) שכל אלו מומין קבועין.

וכבר נתבארו כל מומי בהמה, הקבוע והעובר, בפרק ו’ מבכורות.

וכן נתבארו הלכות ארבעת לאווין אלו המיוחדות בהקרבת בעל מום, במקומות מפזרים במסכת זבחים ומסכת תמורה.

Negative Commandment 95 (Digest)

Sacrificing Animals with Temporary Blemishes

“You shall not sacrifice to G‑d, your G‑d, any ox or sheep in which there is a blemish”—Deuteronomy 17:1.

It is forbidden to offer as a sacrifice an animal with a temporary blemish.

המצווה הצ”ה

האזהרה שהזהרנו מלהקריב בעל מום עובר.
והוא אמרו במשנה תורה:
“לא תזבח לה’ אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום וגו'” (דברים יז, א).

ונתבאר בספרי שבבעלי מומין עוברין הכתוב מדבר.
וגם על זה לוקה, אם עבר והקריבו.

Negative Commandment 96 (Digest)

Sacrificing Blemished Animals Presented by Non-Jew

“And from a foreigner’s hand you may not offer the bread of your G‑d from any of these”—Leviticus 22:25.

It is forbidden to offer as a sacrifice an animal with a blemish that is presented by a non-Jew.

המצווה הצ”ו

האזהרה שהזהרנו מלהקריב קרבנות הגוים אם הם בעלי מומין, ולא נאמר כיון שהוא גוי יקרב בעדו בעל מום.
והוא אמרו יתעלה: “ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה” (ויקרא כב, כה). ומי שעבר והקריבו – לוקה גם כן.

Negative Commandment 97 (Digest)

Causing a Blemish in an Animal that was Designated for Sacrifice

“No blemish shall be in it”—Leviticus 22:21.

It is forbidden to cause a blemish to an animal designated for sacrifice [making it unfit for sacrificial use].

המצווה הצ”ז

האזהרה שהזהרנו מלתן מום בקודשים, וזהו הנקרא: מטיל מום בקודשים.

וכל המטיל מום בקודשים – לוקה, ובתנאי שיהא זה בזמן שבית המקדש קיים דחזי לקרבן, כמו שנתבאר בגמרא עבודה זרה. ובא הלאו על כך באמרו בקרבן: “כל מום לא יהיה בו” (שם, כא).
ולשון ספרא:

כל מום לא יהיה בו’ – אל תתן בו מום”


Positive Commandment 86 (Digest)

Redeeming a Blemished Offering

“However, as per your every desire, you may slaughter and eat meat in all your cities, according to the blessing of G‑d, your G‑d”—Deuteronomy 12:15.

We are commanded to “redeem” any animal consecrated for sacrificial use. The animal is then relieved of its holiness and may be eaten. [The redemption money is used to purchase a new animal for sacrifice.]

המצווה הפ”ו

הציווי שנצטווינו לפדות מן הקדשים מה שנולד בו מום ויצא לחולין ומותר לשוחטו ולאכלו.
והוא אמרו יתעלה: “רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר כברכת ה’ אלהיך” (שם שם, טו). ולשון ספרי:

“רק בכל אות נפשך תזבח אינו מדבר אלא בפסולי המקדשין שיפדו”.

וכבר נתבארנו דיני מצווה זו, כלומר: פדיון הקדשים, במסכת בכורות ותמורה ובכמה מקומות בחולין וערכים ומעילה.


Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: