Lessons for Tuesday, 7 Elul, 5771


Positive Commandment 89 (Digest)

Consumption of the Sacrificial Flesh

 

“And they shall eat [the sacrifices] with which atonement was made”—Exodus 29:33.

The kohanim (priests) are commanded to eat the flesh of the sacrifices. This includes the flesh of the Sin and Guilt offerings—for which the priests’ consumption actually effects the desired atonement—as well as all the other sacrifices and even the Terumah tithe.

There are two types of sacrifices: the “holy of holies” and the “holy.” [Examples of the “holy of holies” are the Sin and Guilt Offerings. Examples of the “holy” are the Peace Offering and the Firstborn.] The former class of sacrifices must be eaten by male priests only, on the day when the sacrifice was offered or the night that follows. The latter class can be eaten by priests and their wives and children, until the nightfall of the day following the offering of the sacrifice (with the exception of the Thanksgiving Offering and the Nazirite Ram, which though they are of the “holy” class, they share the more stringent time restriction of the “holy of holies”).

 המצווה הפ”ט

 הציווי שנצטוו הכהנים לאכל בשר הקדשים, כלומר: החטאת והאשם שהם קדש קדשים.
והוא אמרו יתעלה: “ואכלו אתם אשר כפר בהם” (שמות כט, לג).
ולשון ספרא:

“מנין שאכילת קדשים כפרה על כל ישראל?
תלמוד לומר: ‘ואתה נתן לכם לשאת את עוון העדה לכפר עליהם לפני ה” (ויקרא י, יז),
הא כיצד?
הכהנים אוכלין וישראל מתכפרין”.

ומתנאי מצווה זו, שאכילה זו שהיא מצווה – אינה אלא ליום ולילה עד חצות. ואחרי כן תאסר אכילת אותה החטאת או האשם, ואין אכילתה מצווה אלא בזמן הקבוע.

וברור שגם מצווה זו מיוחדת לזכרי הכהנים, ואינה חובה לנשים, לפי שקודשי קדשים – שבהם נאמר פסוק זה – אינם נאכלים לנשים; אבל שאר הקודשים, כלומר: קודשים קלים, נאכלים לשני ימים ולילה אחד, חוץ מתודה ואיל נזיר שהם ליום ולילה עד חצות אף על פי שהם קודשים קלים; וגם הנשים אוכלות קודשים קלים אלו. וגם אכילתם נגררת למצווה.

וכן גם התרומה אכילתה נגררת למצווה, אלא שאין אכילת קדשים קלים ותרומה כאכילת בשר חטאת ואשם.
לפי שאכילת בשר חטאת ואשם נשלמת בה כפרת המתכפר כמו שביארנו, ובהן נאמר הציווי על האכילה – מה שלא נאמר לא בקדשים קלים ולא בתרומה – ולפיכך הם נגררים אחר אלו והאוכלם עשה מצווה.
ולשון ספרא:

“עבדת מתנה אתן את כהנתכם” (במדבר יח, ז) –
“לעשות אכילת קדשים בגבולין כעבודת מקדש במקדש:
מה עבודת מקדש במקדש מקדש ידיו ואחר כך עובד,
אף אכילת קדשים בגבולין מקדש ידיו ואחר כך אוכל”.

וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בכמה מקומות בזבחים.

Negative Commandment 145 (Digest)

Consuming Offerings outside their Prescribed Boundary

“You may not eat within your gates…”—Deuteronomy 12:17.

It is forbidden – even for a priest – to consume of the flesh of a Sin or Guilt Offering outside the Temple Courtyard. Similarly, it is forbidden for anyone to consume of the flesh of other sacrifices outside the walls of Jerusalem.

 המצווה הקמ”ה

 האזהרה שהזהרנו מלאכול חטאת ואשם חוץ לעזרה ואפילו הכהנים.
והוא אמרו כאן בפסוק זה: “בקרך וצאנך” כאילו אמר: לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך בקרך וצאנך.
ובא הפירוש:
“בקרך וצאנך” – לא בא הכתוב אלא לאוכל חטאת ואשם חוץ לקלעים שהוא עובר בלא תעשה, וזה לוקה. וכן גם אוכל קודשים קלים חוץ לחומה לוקה, כמו שנתבאר בגמרא מכות, לפי שאוכל כל דבר חוץ למקום אכילתו “לא תוכל לאכול בשעריך” קרינא ביה. וזכור זאת.

 

Negative Commandment 148 (Digest)

Consuming First Fruits outside of Jerusalem

“You may not eat within your gates…the offering of your hand”—Deuteronomy 12:17.

It is forbidden for a priest to consume bikurim (the First Fruits) outside of Jerusalem.

 

המצווה הקמ”ח

האזהרה שהזהר הכהן מלאכול את הביכורים בחוץ.
והוא אמרו: “לא תוכל לאכל בשעריך וגו’ ותרומת ידך”.

בא בקבלה:

“ותרומת ידך” – אלו הביכורים.
לפי שלא הניח בפסוק זה דבר הטעוון הבאת מקום שלא הזכירו בפירוש, ואמר בכללם “ותרומת ידך” – הרי אלו הביכורים בלי ספק, שביאר בהם שהם טעונין הבאת מקום; אבל התרומה ידוע שאינה טעונה הבאת מקום, והיאך יזהיר על אכילתה בשעריך:

ולשון ספרי:
“לא בא הכתוב אלא לאוכל ביכורים שלא קרא עליהם, שהוא עובר בלא תעשה”.

וכבר נתבאר בסוף מכות, שאינו חייב עליהם אלא קדם שיניחם בעזרה; אבל משיניחם בעזרה – הרי הוא פטור עליהם, אף על פי שלא קרא. וגם בביכורים אותו התנאי שבמעשר שני, כלומר: שאין כל מי שאכולם בחוץ חייב עליהם, עד שיראו פני הבית:

ואם אכל מהם מי שיאכל אחר שראו פני הבית קדם הנחה בעזרה – חייב מלקות בלבד אם הוא כהן; אבל הישראלי – הרי הוא מחייב מיתה בידי שמים, אם אכל ביכורים, אפילו אחר קריאה.

ובפירוש אמרו:

התרומה והביכורים חייבין עליהן חומש ומיתה ואסורין לזרים.
אם אכלם בזדון – חייב מיתה בידי שמים. ובשגגה מוסיף חמש – כדין התרומה.

לפי שכיון שקראם יתעלה תרומת ידך, חלו עליהם כל דיני התרומה. וראוי לך להבין כאן היטב כדי שלא ישתבשו לך עניינים, והוא:

שהכהן אם יאכל הביכורים משראו פני הבית קודם הנחה בעזרה – לוקה, ואזהרתיה מ”לא תוכל לאכל בשעריך וגו’ ותרומת ידך”, כמו שנתבאר בגמרא מכות, כמו ישראל במעשר שני שלוקה על אכילתו חוץ למקום אף על פי שהוא שלו;

אבל הישראלי שאכל ביכורים אחר שראו פני הבית בכל מקום שיאכלם חייב מיתה בידי שמים, ואזהרתיה מן “וכל זר לא יאכל קדש” (שם, י), כמו שביארנו במצוות קל”ג ממצוות אלו.

כבר נתבארו דיני מצווה זו בגמרא מכות.

 
Advertisements

2 Comments (+add yours?)

  1. Faigi
    Sep 06, 2011 @ 00:18:27

    B”H

    I bentch you every day for this fantastic site. I suscribed to the emails and they are truly wonderful. But..please change the font and color of the quotes in Hebrew, they are very difficult to read, and please don’t slant them! The rest of the text is easily read, and a mechaye to learn daily!
    Thanks Ksiva v;chasima tova. Moshiach NOW

    Reply

  2. sholome
    Sep 06, 2011 @ 09:42:05

    B’H

    Thanks for your Brochos and feedback.

    Bli neder i’ll implement your idea.

    Ksiva Vachasima Tovah.

    Reply

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: