Lessons for Tuesday, 14 Elul, 5771


Positive Commandment 161 (Digest)

Counting the Omer

“And you shall count for yourselves from the day following the [first day of Passover]”—Leviticus 23:15.

We are commanded to count the omer. Each individual is commanded to count 49 days [from the day when the Omer offering was brought in the Temple, on the second day of Passover], counting both the days and weeks that have elapsed.

Women are exempt from this mitzvah.

המצווה הקס”א

הציווי שנצטווינו בספירת העומר.
והוא אמרו יתעלה: “וספרתם לכם ממחרת השבת” (ויקרא כג, טו)
דע, שכמו שחייב בית דין לספור שני יובל, שנה שנה ושמיטה שמיטה,
כמו שביארנו לעיל, כך חייב כל אחד ואחד מאתנו לספור ימי העומר,
יום יום שבוע שבוע, שהרי אמר:
“תספרו חמישים יום” (שם שם, טז),
ואמר: שבעה שבעת תספר לך” (דברים טז, ט),

כשם שמנין השנים והשמיטים מצווה אחת, כמו שביארנו, כך ספירת העומר מצווה אחת, וכך מנה אותה כל מי שקדמני – כמצווה אחת, ונכון הוא מה שעשו בזה, ואל יטעך אמרם:

“מצווה לממני יומי ומצווה לממני שבועי”

עד שתחשוב שהן שתי מצוות – לפי שכל חלק וחלק מחלקי איזו מצווה שיש לה חלקיים, מצווה לעשות אותו החלק ממנה.

אבל היו נעשות שתי מצוות אילו אמרו:
מנין הימים מצווה,
ומנין השבועות מצווה.
וזה דבר שלא יעלם ממי שמדקדק בדברים, שהרי אם תאמר: חובה לעשות כך וכך, אין לשון זה מחייב שתהא אותה הפעולה מצווה בפני עצמה. וראיה ברורה על זה, זה שאנו מונים גם את השבועות בכל לילה באומרנו, שהם כך וכך שבועות וכך וכך ימים, ואילו היו שבועות מצווה בפני עצמה, ולא היו מתקינים מניינם אלא בלילי השבועות בלבד, ואז היו להן שתי ברכות:
“אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על ספירת ימי העומר”
ו”על ספירת שבועי העומר”,

ואין הדבר כן, אלא המצווה היא ספירת העומר – ימיו ושבועיו, כמו שציווה.
ואין הנשים חייבות במצווה זו.

 

Negative Commandment 140 (Digest)

Eating the Flesh of an Animal that was Disqualified as a Sacrifice

“You shall not eat any abominable [food]”—Deuteronomy 14:3.

It is forbidden to eat of the flesh of an animal that was designated as a sacrifice and then became disqualified under certain conditions. Such as, if the animal was intentionally blemished so as to invalidate it as a sacrifice, or if after it was slaughtered (in the Temple) it became disqualified for offering on the altar.

 

המצווה המשלימה ק”מ

האזהרה שהזהרנו מלאכול פסולי המקודשין שאסור לאוכלם, והוא שיהיה מום שעשינוהו בהם בכוונה, כמו שנתבאר במסכת בכורות, או שנפסל אותו הקרבן אחר שחיטתו בדרך מדרכי הפסול המונעים אכילתו, והוא שנאמר: “לא תאכל כל תועבה” (דברים יד, ג).

ולשון ספרי:

“לא תאכל כל תועבה” בפסולי המקדשין הכתוב מדבר.

ושם אמרו:

“ר’ אליעזר בן יעקב אומר:
מנין לצורם באוזן הבכור ואכל ממנו שעובר בלא תעשה?
תלמוד לומר: “לא תאכל כל תועבה”;

ומי שאכל לוקה.

וכבר נתבארו דיני מצווה זו במסכת בכורות.

 
Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: