Lessons for Tuesday, 15 Tevet, 5772


Positive Commandment 235 (Digest)

The Gentile Slave

“You shall have them serve you forever”—Leviticus 25:46.

One who acquires a gentile slave must retain his services for perpetuity. The slave is only granted freedom in the event that the master causes him irreversible personal injury.

המצווה הקל”ה

הציווי שנצטווינו להשבית עבודת האדמה בשנה שביעית. והוא אמרו יתעלה: “בחריש ובקציר תשבת” (שמות לד, כא). וכבר נכפל הציווי בעניין זה כמה פעמים ואמר: “שבת שבתון יהיה לארץ” (ויקרא כה, ד).
וכבר הזכרנו מקדם את דבריהם ז”ל: “האי שבתון – עשה הוא”. ואמר יתעלה עוד: “ושבתה הארץ שבת לה'” (שם שם, ב),
וכבר נתבארנו דיני מצווה זו במסכת שביעית. ואינה חובה מן התורה אלא בארץ ישראל.

Negative Commandment 254 (Digest)

Returning a Runaway Slave who Flees to Israel

“You shall not deliver a servant to his master”—Deuteronomy 23:16.

It is forbidden to return a non-Jewish slave to his master (even if he is Jewish) if he has escaped and fled to Israel. Rather, the slave must be given his freedom, and he must compensate his former master for his loss (i.e., his own monetary value). This because the slave has come to find refuge in the pure land that G‑d chose for His esteemed nation.

המצווה הרנ”ד

האזהרה שהזהרנו מלהחזיר עבד שברח לארץ ישראל אל אדוניו, אף על פי שאדוניו ישראלי, כיון שברח מחוצה לארץ, לארץ ישראל – אין מחזירים אותו לו, אלא משחררו וכותב עליו את דמיו חוב. והוא אמרו יתעלה: “לא תסגיר עבד אל אדוניו” (דברים כג, טז). ונתברר בפרק ד’ מגיטין, שבעבד שברח מחוצה לארץ לארץ הכתוב מדבר, שיהא הדין בו שיכתוב שטר בדמיו ויכתוב לו גט חרות ולא יוחזר לעבדות כלל, כיון שבא להסתופף בארץ הטהורה הנבחרת לעם הנעלה.
ושם נתבארו דיני מצווה זו.

Negative Commandment 255 (Digest)

Hurtful Words to the Runaway Slave

“He shall dwell with you do not oppress him”—Deuteronomy 23:17.

It is forbidden to verbally distress or humiliate a runaway slave. Though it is forbidden to humiliate anyone, especially a convert, one who does so to a runaway slave transgresses this additional prohibition, too.

המצווה הרנ”ה

האזהרה שהזהרנו מלהונות העבד הזה שברח אלינו. והוא אמרו יתעלה:”עמך ישב בקרבך במקום אשר יבחר [באחד שעריך] בטוב לו לא תוננו” (שם, יז). ולשון ספרא:

גם בו: “לא תוננו – זו אונאת דברים”. כי כמו שהוסיף יתעלה לאו באונאת הגר מחמת שפלות נפשו וגרותו הוסיף גם לאו שלישי באונאת העבד שנפשו שפלה ונמוכה יותר מן הגר. שלא תאמר: זה עבר לא יקפיד על אונאת דברים.

וברור שעבד זה שדיבר בו הכתוב, וכן גר זה שהזהיר מלהונותו הם שקבלו עליהם את התורה, כלומר: גרי צדק.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: