Lessons for Wednesday, 20 Adar, 5772


Positive Commandment 209 המצווה הר”ט

Respecting the Sages

“You shall stand up before an elderly person and give respect to a sage”—Leviticus 19:32.

We are commanded to accord respect to Torah scholars and respectfully rise for them. Although everyone is required to respect sages, even one Torah scholar must respect another of equal stature, this mitzvah is compounded with regards to the respect a student is expected to have for his teacher.

A student is required to respect and revere his teacher, he is forbidden to challenge his teachings, and always must give him the benefit of the doubt. Indeed, our Sages tell us, “Your reverence for your teacher must be akin to your reverence for G‑d.”

המצווה הר”ט הציווי שנצטווינו לכבד את החכמים ולעמד מפניהם כדי להדרם.
והוא אמרו יתעלה: “מפני שיבה תקום והדרת פני זקן” (שם שם, לב).
ולשון ספרא:

“תקום והדרת – קימה שיש בה הדור”.

וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בפרק א’ מקדושין, ודע שאף על פי שמצווה זו חובה על כל אדם באופן כללי – כלומר: לכבד את החכמים ואפילו חכם לחכם השווה לו, כמו שביארו באומרם: “תלמידי חכמים שבבבל עומדים זה מפני זה” – יש בה עוד ייחוד ותוספת על התלמיד, והוא:

שכבוד התלמיד לרבו יש בו תוספת גדולה על הכבוד שהוא חובה לכל חכם, ועם הכבוד חייב במורא, לפי שכבר ביארו שחובתו כלפי רבו גדולה מחובתו כלפי אביו, שהרי חייבו הכתוב כבוד ומורא כלפיו. ובפרוש אמרו: “אביו ורבו – רבו קודם.

וכבר ביארו, שאסור לתלמיד לחלוק על רבו – כוונתי במחלקת: שיצא נגד פסק דינו ויפרד בסברתו וילמד ויורה בלי שירשהו.

ואסור לו לריב עמו ולהתרעם עליו ולדון אותו לכף חובה, כלומר: שיסביר איזו פעולה מפעולותיו או איזה דבור בסוג מסוגי ההסברות – לפי שאפשר שלא נתכוון לכך.

ובפרק חלק אמרו: “כל החולק על רבו כחולק על השכינה, שנאמר: בהצתם על ה’ (במדבר כו, ט)
כל העושה מריבה עם רבו כעושה עם השכינה, שנאמר: המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה’ וגו’ (שם כ, יג),

וכל המתרעם על רבו כמתרעם על השכינה, שנאמר: לא עלינו תלנתיכם כי על ה’ (שמות טז, ח).

וכל המהרהר אחר רבו כמהרהר אחר השכינה, שנאמר: וידבר העם באלהים ובמשה” (במדבר כא, ה).

וכל זה ברור, לפי שמחלוקת קרח וריב ישראל ותרעומתם ומחשבתם הרעה לא הייתה אלא עם משה ועליו שהוא רבן של כל ישראל, ועשה הכתוב כל דבר מהם כלפי ה’.

ובפרוש אמרו: “מורא רבך כמורא שמים”. וכל זה נלמד ממה שמצאנו שהכתוב ציווה לכבד את החכמים וההורים, כמו שנתבאר בלשונות התלמוד, לא שהיא מצווה בפני עצמה, והבן זאת.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: