Lessons for Thursday, 6 Nissan, 5772

Positive Commandment 13 (Digest)

The Arm Tefillin

“And you shall bind them for a sign upon your arm”—Deuteronomy 6:8.

Men are obligated to wrap tefillin on their arms.

המצווה הי”ג

הציווי שנצטווינו במעשה תפילין של יד. והוא אמרו יתעלה:”וקשרתם לאות על ידך” (שם); וגם הציווי במצווה זו נכפל ארבע פעמים. והראיה שתפילין של ראש ושל יד שתי מצוות – הוא אמרם בגמרא מנחות על דרך התמה על מי שסובר, שתפילין של ראש ושל יד לא תונח אחת מהן בלי האחרת, אלא [יונחו רק] כשיהיו שתיהן בנמצא, וזה לשונם:

“מאן דלית לה שתי מצוות, חדא מצווה לא לעבד?!”
כלומר: מי שאי אפשר לו לעשות שתי מצוות לא יעשה [לפחות] אחת?! לא, אלא יעשה את המצווה שבידו, ולפיכך יניח איזו מהן שבנמצא.

הנה נתבאר לך, שקראו לתפילין של יד ושל ראש שתי מצוות. ושתי מצוות אלו אין הנשים חייבות בהן, שהרי אמר יתעלה בטעם חיובן: “למען תהיה תורת ה’ בפיך” (שמות יג, ט) – ונשים אינן חייבות בתלמוד תורה, וכך ביארו במכילתא.
וכבר נתבארנו כל דיני שתי המצוות האלה בפ”ד ממנחות.

Lessons for Wednesday, 5 Nissan, 5772

Positive Commandment 26 (Digest)

 The Priestly Blessing

“Thus you shall bless the Children of Israel…”—Numbers 6:23.

The Kohanim, the priestly descendants of Aaron, are commanded to bless the Children of Israel every day.

המצווה הכ”ו

הציווי שנצטוו הכהנים לברך את ישראל בכל יום. והוא אמרו יתעלה: “כה תברכו את בני ישראל אמור להם” (במדבר ו, כג).
וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בפרק האחרון ממגילה ומתענית ובפרק ז’ ממסכת סוטה.

Positive Commandment 12 (Digest)

The Head Tefillin

“And they shall be for symbols between your eyes”—Deuteronomy 6:8.

Men are obligated to don tefillin on their heads.

המצווה הי”ב

הציווי שנצטווינו במעשה תפילין של ראש. והוא אמרו יתעלה: “והיו לטטפת בין עיניך” (שם ו, ח). וכבר נכפל הציווי זו ארבע פעמים

Lessons for Shabbat-Tuesday 1-4 Nissan, 5772

Positive Commandment 5 (Digest)

Prayer

“And you shall serve the L-rd, your G-d”—Exodus 23:25.

We are commanded countless times throughout the Torah to serve G-d. Although this is a general commandment, it does contain a very specific application: prayer, service of the heart as expressed through the mouth.

המצווה החמישית

ונכפל הציווי הזה כמה פעמים ואמר “ועבדתם את ה’ אלקיכם” (שמות כג, כה); ואמר “ואתו תעבדו” (דברים יג, ה); ואמר “ואתו תעבד” (שם ו, יג); ואמר “ולעבדו” (שם יא, יג).

ואף על פי שגם הציווי הזה הוא מן הציוויים הכללים – כמו שביארנו בכלל הרביעי – הרי יש בו ייחוד, כי הוא ציווי על התפילה.

ולשון ספרי: “ולעבדו – זו תפלה”. ואמרו עוד: “ולעבדו – זה תלמוד”.

ובמשנתו של ר’ אליעזר בנו של ר’ יוסי הגלילי אמרו: “מנין לעיקר תפילה בתוך המצוות? מהכא: את-ה’ אלקיך תירא ואתו תעבד” (שם ו, יג). ואמרו: “עבדהו בתורתו, עבדהו במקדשו”- הכוונה לשאוף להתפלל בו ונכחו כמו שביאר שלמה.

Lessons for Thursday – Friday, 28 – 29 Adar, 5772

Positive Commandment 10 (Digest)

The Shema

“And you shall talk of them … when you lie down and when you rise up”—Deuteronomy 6:7.

We are commanded to recite the Shema twice daily: morning and night. Women are not obligated in this time-bound mitzvah.

המצווה העשירית

הציווי שנצטווינו לקרא קריאת שמע בכל יום – ערבית ושחרית – והוא אמרו יתעלה: “ודברת בם בשבתך בביתך” (דברים ו, ב). וכבר נתבארנו דיני מצווה זו במסכת ברכות, ושם נתבאר שקריאת שמע דאורייתא.
ולשון התוספתא:

“כשם שנתנה תורה קבע לקריאת שמע, כך נתנו חכמים זמן לתפילה”,

כלומר: זמני התפילה אינם מן התורה; אבל מצוות התפילה עצמה היא מן התורה, כמו שביארנו, וחכמים תקנו לה זמנים – וזהו עניין אמרם: “תפלות כנגד תמידין תקנום”, כלומר: תקנו זמניהן בזמני ההקרבה. ומצווה זו אין הנשים חייבות בה.

Positive Commandment 5 (Digest)

Prayer

“And you shall serve the L-rd, your G-d”—Exodus 23:25.

We are commanded countless times throughout the Torah to serve G-d. Although this is a general commandment, it does contain a very specific application: prayer, service of the heart as expressed through the mouth.

המצווה החמישית

ונכפל הציווי הזה כמה פעמים ואמר “ועבדתם את ה’ אלקיכם” (שמות כג, כה); ואמר “ואתו תעבדו” (דברים יג, ה); ואמר “ואתו תעבד” (שם ו, יג); ואמר “ולעבדו” (שם יא, יג).

ואף על פי שגם הציווי הזה הוא מן הציוויים הכללים – כמו שביארנו בכלל הרביעי – הרי יש בו ייחוד, כי הוא ציווי על התפילה.

ולשון ספרי: “ולעבדו – זו תפלה”. ואמרו עוד: “ולעבדו – זה תלמוד”.

ובמשנתו של ר’ אליעזר בנו של ר’ יוסי הגלילי אמרו: “מנין לעיקר תפילה בתוך המצוות? מהכא: את-ה’ אלקיך תירא ואתו תעבד” (שם ו, יג). ואמרו: “עבדהו בתורתו, עבדהו במקדשו”- הכוונה לשאוף להתפלל בו ונכחו כמו שביאר שלמה.

Lessons for Wednesday, 27 Adar, 5772

Positive Commandment 73

Confessing Sins

“And he shall confess that he has sinned”—Leviticus 5:5.

One who has sinned is obligated to verbally confess and say, “Please, G‑d, I have sinned by doing…” The individual should then elaborate to the best of his ability and ask G‑d for atonement. This mitzvah applies whether the sin was against G‑d or against a fellow man.

Even in the times of the Holy Temple when a person would bring a sin-offering to attain forgiveness, he was still required to orally confess his sin. The same for those who were guilty of capital offenses, they were asked to confess their sin prior to their execution

המצווה הע”ג

הוא הציווי שנצטווינו להודות בחטאים שחטאנו לפניו יתעלה בדבור,
כשנשוב מהם וזהו הודוי, שיאמר:

“אנא השם! חטאתי, עויתי, פשעתי ועשיתי כך וכך”.

וירחיב את הדיבור ויבקש כפרה בעניין זה כפי צחות לשונו. דע, שאפילו החטאים שחייבים עליהם מיני הקורבנות האלה שנזכרו מקדם, שבהם אמר יתעלה, שמי שמקריבם נתכפר לו – צריך על כל פנים גם להתוודות בשעת הקרבתם.
והוא אמרו יתעלה: “דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו’
והתוודו את חטאתם אשר עשו” (במדבר ה, ו-ז)
ולשון המכילתא בפרוש פסוק זה:

“לפי שנאמר: והתוודה אשר חטא (ויקרא ה, ה)
יתוודה על חטא אשר חטא; עליה –
על החטאת כשהיא קיימת, לא משנשחטה.
אין במשמע שיתוודה היחיד אלא על ביאת המקדש”.

לפי שפסוק זה, כלומר אמרו יתעלה “אשר חטא עליה” נאמר בפרשת ויקרא במטמא מקדש וקודשיו והנזכרים עמו כמו שכבר ביארנו, לפיכך אמר כאן במכילתא, שלא היינו למדים מפסוק זה אלא חיוב הוידוי למטמא מקדש;

“מנין אתה מרבה שאר כל המצוות?
אמר: דבר אל בני ישראל והתוודו.
ומנין אף מיתות וכרתות?
אמר: חטאתם, כל חטאתם-לרבות מצוות לא תעשה;
כי יעשו לרבות מצוות עשה.

ושם אמרו עוד:

“מכל חטאת האדם – ממה שבינו לבין חברו:
על הגנבות ועל הגזלות ועל לשון הרע;
למעל – לרבות הנשבע בשם לשקר והמקלל;
ואשמה הנפש – לרבות כל חייבי מיתות שיתוודו.
יכול אף הנהרגין על פי זוממין?
לא אמרתי אלא ‘ואשמה הנפש ההיא’

כלומר שאינו חייב להתוודות אם ידע שלא חטא, אלא העידו עליו עדי שקר.

הנה נתבאר לך, שעל כל סוגי החטאים החמורים והקלים ואפילו על מצוות עשה חייבים עליהם וידוי. ולפי שנאמר הציווי הזה, כלומר “והתוודו”, יחד עם חיוב הקורבן, היה יכול לעלות בדעתנו, שאין הוידוי לבדו מצווה בפני עצמה אלא הוא מטפלי הקורבן, לפיכך הוצרכו לבאר את זה במכילתא בלשון זה:

“יכול בזמן שהם מביאין מתוודין;
ומנין אף בזמן שאין מביאין?
אמר: דבר אל בני ישראל והתוודו.
אין במשמע וידוי אלא בארץ;
מנין אף בגלות?
אמר: והתוודו את עוונם ואת עוון אבותם” (שם כו, מ).
וכן דניאל אמר: “לך אדני הצדקה ולנו בשת הפנים” (דניאל ט, ז).

הנה נתבאר לך מכל מה שהזכרנו, שהוידוי מצווה בפני עצמה וחובה על החוטא על איזה חטא שחטא, בין בארץ בין בחוצה לארץ, בין שהביא קורבן ובין שלא הביא קורבן, חייב להתוודות כמו שאמר יתעלה: “והתוודו את חטאתם אשר עשו”.
ולשון ספרא גם כן:

“והתודה – זה וידוי דברים”.

וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בפרק אחרון מכיפורים.

Lessons for Monday, 25 Adar, 5772

Positive Commandment 73 המצווה הע”ג

Confessing Sins

Illustration by William Deutsch

 

“And he shall confess that he has sinned”—Leviticus 5:5.

One who has sinned is obligated to verbally confess and say, “Please, G‑d, I have sinned by doing…” The individual should then elaborate to the best of his ability and ask G‑d for atonement. This mitzvah applies whether the sin was against G‑d or against a fellow man.

Even in the times of the Holy Temple when a person would bring a sin-offering to attain forgiveness, he was still required to orally confess his sin. The same for those who were guilty of capital offenses, they were asked to confess their sin prior to their execution

המצווה הע”ג
הוא הציווי שנצטווינו להודות בחטאים שחטאנו לפניו יתעלה בדבור,

כשנשוב מהם וזהו הודוי, שיאמר:

“אנא השם! חטאתי, עויתי, פשעתי ועשיתי כך וכך”.

וירחיב את הדיבור ויבקש כפרה בעניין זה כפי צחות לשונו. דע, שאפילו החטאים שחייבים עליהם מיני הקורבנות האלה שנזכרו מקדם, שבהם אמר יתעלה, שמי שמקריבם נתכפר לו – צריך על כל פנים גם להתוודות בשעת הקרבתם.

 
והוא אמרו יתעלה: “דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו’

והתוודו את חטאתם אשר עשו” (במדבר ה, ו-ז)

ולשון המכילתא בפרוש פסוק זה:

“לפי שנאמר: והתוודה אשר חטא (ויקרא ה, ה)
יתוודה על חטא אשר חטא; עליה –

על החטאת כשהיא קיימת, לא משנשחטה.

אין במשמע שיתוודה היחיד אלא על ביאת המקדש”.

לפי שפסוק זה, כלומר אמרו יתעלה “אשר חטא עליה” נאמר בפרשת ויקרא במטמא מקדש וקודשיו והנזכרים עמו כמו שכבר ביארנו, לפיכך אמר כאן במכילתא, שלא היינו למדים מפסוק זה אלא חיוב הוידוי למטמא מקדש;

“מנין אתה מרבה שאר כל המצוות?
אמר: דבר אל בני ישראל והתוודו.

ומנין אף מיתות וכרתות?

אמר: חטאתם, כל חטאתם-לרבות מצוות לא תעשה;

כי יעשו לרבות מצוות עשה.

ושם אמרו עוד:

“מכל חטאת האדם – ממה שבינו לבין חברו:
על הגנבות ועל הגזלות ועל לשון הרע;

למעל – לרבות הנשבע בשם לשקר והמקלל;

ואשמה הנפש – לרבות כל חייבי מיתות שיתוודו.

יכול אף הנהרגין על פי זוממין?

לא אמרתי אלא ‘ואשמה הנפש ההיא’

כלומר שאינו חייב להתוודות אם ידע שלא חטא, אלא העידו עליו עדי שקר.

הנה נתבאר לך, שעל כל סוגי החטאים החמורים והקלים ואפילו על מצוות עשה חייבים עליהם וידוי. ולפי שנאמר הציווי הזה, כלומר “והתוודו”, יחד עם חיוב הקורבן, היה יכול לעלות בדעתנו, שאין הוידוי לבדו מצווה בפני עצמה אלא הוא מטפלי הקורבן, לפיכך הוצרכו לבאר את זה במכילתא בלשון זה:

“יכול בזמן שהם מביאין מתוודין;
ומנין אף בזמן שאין מביאין?

אמר: דבר אל בני ישראל והתוודו.

אין במשמע וידוי אלא בארץ;

מנין אף בגלות?

אמר: והתוודו את עוונם ואת עוון אבותם” (שם כו, מ).

וכן דניאל אמר: “לך אדני הצדקה ולנו בשת הפנים” (דניאל ט, ז).

הנה נתבאר לך מכל מה שהזכרנו, שהוידוי מצווה בפני עצמה וחובה על החוטא על איזה חטא שחטא, בין בארץ בין בחוצה לארץ, בין שהביא קורבן ובין שלא הביא קורבן, חייב להתוודות כמו שאמר יתעלה: “והתוודו את חטאתם אשר עשו”.

ולשון ספרא גם כן:

“והתודה – זה וידוי דברים”.

וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בפרק אחרון מכיפורים.

Lessons for Thursday, 21 Adar, 5772

Negative Commandment 10 המצווה העשירית

Studying Foreign Theologies

“Do not turn to the idols”—Leviticus 19:4.

We are forbidden to study or even dabble in idolatrous teachings. Such activity can lead an individual without sufficient intelligence or knowledge to stray after these false teachings. Furthermore, it is forbidden to even gaze at an idol or idolatrous icon.

המצווה העשירית האזהרה שהזהרנו מלפנות אל עבודה זרה ולהתעסק בענייניה,
כלומר: לעיין וללמוד אותן ההזיות וההבלים שאומרים מיסדיה, שרוחנית פלונית מורידים אותה באופן כך וכך, והיא עושה כך וכך; והכוכב הפלוני מקטרים לו ועומדים לפניו כך וכך, והוא עושה מעשה פלוני, וכיוצא בדברים אלו. שהמחשבה בדברים אלו והעיון באותם הדמיונות הוא ממה שמעורר את הפתי לדרוש בהם ולעבדם.
והפסוק שבו הזהרנו על עניין זה הוא אמרו: “אל תפנו אל האלילם” (שם שם, ד).

ולשון ספרא:

“אם פונה אתה אחריהן אתה עושה אותן אלהות”.

ושם אמרו:

“ר’ יהודה אומר: אל תפנה לראותן”,

כלומר: אפילו להסתכל בצורת הפסל החיצונית ולהתבונן בעשייתו אסור, כדי שלא יעסיק חלק מן הזמן במשהו מהם.
ובפרק “שואל אדם מחברו”: כתב המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות אסור לקרותו בשבת; ודיוקני עצמה אף בחול אסור להסתכל בה, משום שנאמר: אל תפנו אל האלילים.

מאי תלמודא?

אמר ר’ יוחנן: אל תפנו אל מדעתכם”.

וכבר נכפל הלאו בעניין זה עצמו, כלומר באיסור המחשבה על עבודה זרה והוא אמרו: “השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם” (דברים יא, טז),
כלומר: אם תועה לבך לחשוב בה, זה יגרם לך לסור מן הדרך הישרה ולהתעסק בעבודתה.

ואמר עוד בעניין זה עצמו: “ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח וגו'” (שם ד, יט), כי לא הזהיר לבל ירים אדם את ראשו לראותם בעיניו, אלא הזהיר מלהסתכל בעין הלב במה שמיחסים להם עובדיהם.

וכן אמרו: “ופן תדרש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני” (שם יב, ל) – הזהיר מלשאול על איכות עבודתה אף על פי שלא יעבדנה, לפי שכל זה גורם לטעות אחריה.

ודע שהעובר על עניין זה – חייב מלקות.
וכבר נתבאר זה בסוף פרק א מערובין, כשאמרו:

“לוקין על ערובי תחומין דבר תורה”

והביאו ראיה מאמרו: “אל יצא איש ממקומו” (שמות טז, כט);

והקשו ואמרו: היאך ילקה על לאו שבא בלשון “אל” ולא בא בלשון לא?
והשיבו בדרך קושיא ואמרו: אם כל מה שבא בלשון ‘אל’ אין לוקין עליו, אלא מעתה “אל תפנו אל האלילם” הכי נמי דלא לאקי?! הרי משמע מכאן שעניין זה לוקין עליו.

Negative Commandment 47 המצווה המ”ז

Straying After Incorrect Beliefs and Illicit Pleasures

“And that you stray not after your heart and eyes”—Numbers 15:39.

We are to keep our eyes and hearts in check, never succumbing to the allure of beliefs and urges antithetical to Torah values. We are obligated to maintain control over our thoughts—not to allow our hearts to lead us to heretical beliefs, nor our eyes to lead us to indulge in thoughts about illicit pleasures.

המצווה המ”ז
האזהרה שהזהרנו מלהיות חפשיים במחשבותינו, עד שנאמין דעות המנגדות לדעות שהביאה התורה, אלא נגביל את מחשבתנו ונעשה לה סייג שתעמוד אצלו – והן מצוות התורה ואזהרותיה.
והוא אמרו יתעלה: “ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם” (במדבר טו, לט).
ולשון ספרי:

“ולא תתורו אחרי לבבכם” – זו מינות

כעניין שנאמר: “ומצא אני מר ממות” וגו’ (קהלת ז, כו);

“ואחרי עיניכם” – זו זנות,

שנאמר: “ויאמר שמשון אל אביו” וגו’ (שופטים יד, ג).

הכוונה באמרם זו זנות רדיפת התענוגות והתאות הגופניות והעסקת המחשבה בהן תמיד

Negative Commandment 60 המצווה המשלימה ששים

Cursing G‑d

“Do not curse G‑d”—Exodus 22:27.

We are forbidden to curse G‑d. This prohibition applies whether using one of G‑d’s holy names, or even if referring to Him through other monikers.

המצווה המשלימה ששים האזהרה שהזהרנו מלקוב את השם הגדול – יתעלה על מה שאומרים הכופרים לעילא לעילא – וזה העניין שמכנים אותו “ברכת השם”.
ועונש העובר על לאו זה הוא מפרש בלשון התורה שהוא נסקל,
הוא אמרו יתעלה: “ונקב שם ה’ מות יומת רגום ירגמו בו כל העדה” (ויקרא כד, טז).

אבל האזהרה, לא באה בכתוב אזהרה מיוחדת על חטא זה לבדו, אלא באה אזהרה הכוללת עניין זה וזולתו, והוא אמרו: “אלהים לא תקלל” (שמות כב, כז).

ולשון המכילתא:

“לפי שהוא אומר: “ונקב שם ה’ מות יומת” עונש שמענו, אזהרה לא שמענו –
תלמוד לומר: “אלהים לא תקלל”.

ובספרא:

“על השם המיוחד במיתה; ועל שאר הכנויין – באזהרה.

ועוד במכילתא:

“אלהים לא תקלל” לתן לא תעשה על ברכת השם”.

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ז מסנהדרין.

ודע שסוג זה מן האזהרות הכולל שניים שלשה עניינים – אינו מסוג לאו שבכללות, לפי שיבאר הכתוב את העונש בכל עניין ועניין מהם והודיענו בהכרח, שכל עניין ועניין מוזהרים עליו ושהוא מצוות לא תעשה, כמו שביארנו בהקדמות שעשינו למאמר זה.

וכיון שהכלל הוא: לא עונש אלא אם כן הזהיר – חוקרים אנו על האזהרה בהכרח.

ויש שהיא נלמדת באחת המידות, ויש שהיא בכלל עניין אחר, כמו שביארנו בהקדמות. ולא יהא לאו שבכללות אלא אם לא קדמה לנו ידיעה כלל, שעניין מאותם העניינים מוזהרים עליו, אלא מחמת אותו הלאו, כמו שביארנו בכלל התשיעי;

אבל אם קדמה ידיעה שאותו הדבר מוזהרים עליו – והוא באומרו שהעושה כך וכך יעשה בו כך – אין לחוש אם האזהרה היא בפירוש או מן הדין, בפרט או בכלל. ודע זאת, ויבואו לך מעניין זה עוד מצוות רבות.

Negative Commandment 6 המצווה הששית

Unique Modes of Idol Worship

“Do not worship them”—Exodus 20:5.

We are forbidden to worship an idol employing any practice unique to that idol. For example, in ancient times there was an idol called Markulis. Its worship called for casting a rock in its direction. Throwing a rock at Markulis would be a violation of this prohibition—while throwing a rock at any other idol would not.

(This is in addition to specific modes of idol worship that are forbidden whether or not they are part of the protocol prescribed for that deity. See Negative Mitzvah 5 for more on this topic.)

המצווה הששית האזהרה שהזהרנו מלעבוד עבודה זרה אפילו בזולת ארבע העבודות הנזכרות – אך בתנאי שיהא זה כדרכה, כלומר: שיעבדנה במה שדרך אותו הנעבד להעבד, כגון שיפעור עצמו לפעור או יזרוק אבן למרקוליס.

והוא אמרו יתעלה באזהרה על כך: “ולא תעבדם” (שמות כ, ג).
ולשון המכילתא:

“לא תשתחוה להם ולא תעבדם” –
לחייב על העבודה בפני עצמה ועל ההשתחוויה בפני עצמה.

לפיכך מי שזורק אבן לפעור או פוער עצמו למרקוליס – אינו חייב לפי שאין זו עבודתו, שהרי אמר יתעלה: “איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני” (דברים יב, ל). העובר על לאו זה במזיד – חייב סקילה וכרת, ובשוגג קרבן.

וכבר נתבארו גם דיני מצווה זו בפרק ז’ מסנהדרין. ושם אמרו:

“שלש כרתות בעבודה זרה למה?
אחת לכדרכה, ואחת לשלא כדרכה, ואחת למלך”.

כלומר: שהעובד לאיזה דבר שהוא ממיני עבודה זרה באיזה מין שיהיה ממיני העבודה – הרי זה חייב כרת, בתנאי שיעבד כדרכה, כלומר: בדבר שדרכה להעבד בו, כגון פוער לפעור וזורק אבן למרקוליס, ומעביר שערו לכמוש.

וכן מי שעבד באחת מארבע עבודות לאיזה נעבד שיהיה – הרי זה חייב כרת, אף על פי שאין דרך עבודתו בכך, כגון אם הקריב לפעור או השתחווה למרקוליס – וזהו ‘שלא כדרכה’.

והכרת השלישי הוא ב’במעביר באש למלך’ כמו שאבאר.

Negative Commandment 5 המצווה החמישית

Idol Worship

“Do not bow down to them”—Exodus 20:5.

It is forbidden to worship any deity other than the One G‑d in any of the following manners: 1) Bowing. 2) Slaughtering a sacrifice. 3) Pouring a libation. 4) Burning a sacrifice on an altar. These prohibitions apply even if these acts are not the accepted way of worshipping that particular deity.

Aside for these four actions, it is also forbidden to verbally declare belief in a deity other than G‑d.

המצווה החמישית האזהרה שהזהרנו מלהשתחוות לעבודה זרה. וברור, שמה שאנו אומרים, עבודה זרה, – הכוונה בו: כל מה שנעבד זולת ה’.
והוא אמרו יתעלה: “לא תשתחוה להם ולא תעבדם” (שם שם, ה).
ואין הכוונה אסור ההשתחוויה לבדה – להוציא זולתה – אלא הזכיר דרך מדרכי העבודה, כלומר ההשתחוויה, וכן מזהרים מלהקריב לה ומלקטר; והעובר על אחת מאלו והשתחווה או הקריב או נסך או הקטיר – חייב סקילה.
ולשון המכילתא:

“זובח לאלהים יחרם (שם כב, יט) – עונש שמענו,
תלמוד לומר: לא תשתחווה להם ולא תעבדם.
זביחה בכלל הייתה ויצאת ללמד:
מה זביחה מיוחדת שכיוצא בה עובדין לשמים וחייבין עליה
בין שהוא עובדו בין שאינו עובדו, אף כל שכיוצא בו עובדין לשם חייב עליו,
בין שהוא עובדו בין שאינו עובדו”.

ועניין הדברים האלה, שארבעת מיני עבודה אלו, והם:
ההשתחוויה, והזביחה, והקיטור, והניסוך שבהם נתחייבנו לעבוד את ה’ יתעלה – כל מי שיעבד עבודה זרה באחד מהם – חייב סקילה, אפילו אותו הנעבד אין דרכו לעבוד באחד מאלו. וזהו שקוראים לו: ‘שלא כדרכה’, כלומר: אף על פי שעבד אותה שלא כדרך עבודה, כיון שעבד באחד מאלו חייב סקילה אם הוא מזיד, והוא בכרת אם לא נודע עליו, או לא נעונש; אך אם הוא שוגג, יקריב קרבן חטאת קבועה.

וכן אם קיבל עליו באלה איזה דבר שקיבלו עליו – הרי זה חייב, וכבר נכפל הלאו בעניין זה, כלומר: באיסור עבודה באחד מארבעת מינים אלו אפילו שלא כדרכה.
והוא אמרו יתעלה: “ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירם” (ויקרא יז, ז).
ולשון ספרא:

“אין שעירים אלא שדים”.

ובגמרא פסחים נתבאר, שלאו זה הוא דוקא בשוחט לעבודה זרה, אפילו אם אין דרכה [ב]שחיטה. אמרו:

מנין לזובח בהמה למרקוליס שהוא חייב?
שנאמר: “ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים”.
אם אינו עניין לכדרכה, דכתיב “איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם” (דברים יב, ל) –
תנהו עניין לשלא כדרכה.

אם כן, העובר על זה אם הוא מזיד – הריהו בכרת ובסקילה כמו שביארנו; ובשוגג – יקריב קרבן. ולשון הכתוב: “זובח לאלהים יחרם”.

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ז’ מסנהדרין.

Negative Commandment 2 המצווה השניה

Manufacturing Idols

“Do not make any carved idols for yourself”—Exodus 20:4.

It is forbidden to make, or to commission the making of, a graven image for the sake of worshipping it.

המצווה השניה האזהרה שהוזהרנו מלעשות פסילים אשר יעבדו. ואין הבדל בין שיעשם בידו או יבקש [לאחר] לעשותם לו.
והוא אמרו יתעלה: “לא תעשה לך פסל וכל תמונה” (שם שם, ד). והעובר על לאו זה – חייב מלקות, כלומר: על עשית עבודה זרה או בקשה [לאחר] לעשות לו, אף על פי שלא עבדה.

Negative Commandment 3 המצווה השלישית

Making Idols for Others

“Do not make gods out of metal for yourselves”—Leviticus 19:4.

It is forbidden to create a graven image for another, even for a non-Jew

המצווה השלישית האזהרה שהוזהרנו מלעשות עבודה זרה – אפילו לזולתנו – ואפילו זה המבקש [אותנו] לעשותה הוא גוי.
והוא אמרו יתעלה: “ואלהי מסכה לא תעשו לכם” (ויקרא יט, ד).

ולשון ספרא:

ואלהי מסכה לא תעשו אפילו לאחרים.

ושם אמרו:

העושה עבודה זרה לעצמו עובר משום שתי אזהרות,

כלומר: שהוא עובר על עשיתה בידו – ואפילו היא לאחרים, כמו שנתבאר במצווה שלישית זו – וגם עובר על שרכש עבודה זרה והרי היא ברשותו, אף אם זה שעשאה לו הוא אחר, כמו שקדם במצווה ב’ לפיכך לוקה שתי מלקיות.

וכבר נתבאר דין המצווה הזאת עם מה שלפניה במסכת עבודה זרה.

Negative Commandment 4 המצווה הרביעית

Ornamental Statuettes

“Do not make with Me gods of silver or gold; you shall not make for yourselves”—Exodus 20:20.

We are not allowed to create the graven image of a human being, even if only for ornamental or decorative purposes.

המצווה הרביעית האזהרה שהזהרנו מלעשות צורת האדם מן המתכות, האבנים, העצים ודומיהם, אף על פי שלא נעשו כדי לעבדם, וזאת כדי להרחיק מלעשות הצורות בכלל, כדי שלא יחשבו עליהם מה שחושבים ההמונים, כלומר עובדי עבודה זרה, שחושבים שיש לצורות השפעה.
והוא אמרו יתעלה: “לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם” (שמות כ, כג).

ולשון המכילתא בעניין לאו זה על דרך הפירוש:

“אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם” –
שלא תאמר: הריני עושה לנוי כדרך שאחרים עושים במדינות,
תלמוד לומר: לא תעשו לכם;
והעובר על לאו זה – חייב מלקות.

וכבר נתבארו דיני מצווה זו ואיזו צורה מותר לפתח ואיזו אסור ואיך יהא אופן הפתוח, וזולת זה, בפרק ג’ מעבודה זרה.

ונתבאר בסנהדרין שלאו זה, כלומר: זה שנאמר “לא תעשון אתי אלהי כסף” כולל גם ענינים אחרים חוץ מעניין מצוות אלו; אבל פשטיה דקרא מדבר במה שהזכרנו, כמו שנתבאר במכלתא.

Negative Commandment 15 המצווה הט”ו

Inciting a Group to Idol Worship

“Neither let [idolatry] be heard from your mouth”—Exodus 23:13.

It is forbidden to incite a populace to idolatry.

המצווה הט”ו האזהרה שהזהרנו מלקרוא לעבודה זרה, כלומר: לקרוא בני אדם לעבודתה ולזרזם לכך, (כלומר), אף על פי שהקורא הזה אינו עובד, ולא עשה שום מעשה מן המעשים זולת הקריאה אליה. וזה, אם קרא רבים, נקרא: מדיח.
והוא אמרו יתעלה: “יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את ישבי עירם לאמר” (דברים יג, יד);
ואם קרא לאחד מבני אדם – הרי זה נקרא: מסית.
והוא אמרו יתעלה: “כי יסיתך אחיך בן אמך וגו’ ” (שם שם, ז),

ודברנו במצווה זו הוא במדיח בלבד, והאזהרה שבאה על זה היא אמרו יתעלה: “לא ישמע על פיך” (שמות כג, יג).
ובגמרא סנהדרין אמרו:

“ולא ישמע על פיך – אזהרה למסית,
מסית בהדיא כתיב ביה:
“וכל ישראל ישמעו ויראון ולא יוספו לעשות” (דברים יג, יב)?! אלא אזהרה למדיח”.
העובר על לאו זה – חייב סקילה.

ולשון סנהדרין:

מדיחי עיר הנדחת – בסקילה.

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק י’ מסנהדרין.

Positive Commandment 186המצווה הקפ”ו

City of Idol Worshipers

“And burn the city with fire”—Deuteronomy 13:17.

If the citizenry of a city has been influenced to worship idols, we are commanded to destroy the city, kill its inhabitants, and burn all its property.

המצווה הקפ”ו הציווי שנצטווינו להרוג אנשי עיר הנדחת כולם ולשרוף את העיר על כל מה שבתוכה,
וזהו דין עיר הנדחת.
והוא אמרו יתעלה: “ושרפת באש את העיר ואת כל שללה” (שם יג, יז).

וכבר נתבארנו דיני מצווה זו במסכת סנהדרין.

Negative Commandment 23 המצווה הכ”ג

Rebuilding the “Apostate City”

“It shall remain a ruin forever; it shall never be rebuilt”—Deuteronomy 13:17.

A city that has been destroyed because its citizens were persuaded to worship idols (see Positive Commandment 186) may never be rebuilt.

המצווה הכ”ג האזהרה שהזהרנו מלבנות עיר הנדחת.
והוא אמרו יתעלה: “והייתה תל עולם לא תבנה עוד” (שם יג, יז).
וכל הבונה ממנה איזה דבר, כלומר: שיישב אותה עיר כמו שהייתה – חייב מלקות.

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק י’ מסנהדרין.

Negative Commandment 24 המצווה הכ”ד

Benefiting from the “Apostate City”

“Let nothing that has been condemned to destruction remain in your hand”—Deuteronomy 13:18.

Everything contained within the “Apostate City” (see Positive Commandment 186) must be burned. It is forbidden to use, or derive any benefit from, any object from such a city.

המצווה הכ”ד האזהרה שהזהרנו מלהשתמש ומלהנות באיזה דבר מנכסי עיר הנדחת.
והוא אמרו יתעלה: “ולא ידבק בידך מאומה מן החרם” (שם שם, יח),
והלוקח ממנה כל שהוא חייב מלקות.

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק י’ מסנהדרין.

Previous Older Entries