Lessons for Shabbat-Tuesday 1-4 Nissan, 5772

Positive Commandment 5 (Digest)

Prayer

“And you shall serve the L-rd, your G-d”—Exodus 23:25.

We are commanded countless times throughout the Torah to serve G-d. Although this is a general commandment, it does contain a very specific application: prayer, service of the heart as expressed through the mouth.

המצווה החמישית

ונכפל הציווי הזה כמה פעמים ואמר “ועבדתם את ה’ אלקיכם” (שמות כג, כה); ואמר “ואתו תעבדו” (דברים יג, ה); ואמר “ואתו תעבד” (שם ו, יג); ואמר “ולעבדו” (שם יא, יג).

ואף על פי שגם הציווי הזה הוא מן הציוויים הכללים – כמו שביארנו בכלל הרביעי – הרי יש בו ייחוד, כי הוא ציווי על התפילה.

ולשון ספרי: “ולעבדו – זו תפלה”. ואמרו עוד: “ולעבדו – זה תלמוד”.

ובמשנתו של ר’ אליעזר בנו של ר’ יוסי הגלילי אמרו: “מנין לעיקר תפילה בתוך המצוות? מהכא: את-ה’ אלקיך תירא ואתו תעבד” (שם ו, יג). ואמרו: “עבדהו בתורתו, עבדהו במקדשו”- הכוונה לשאוף להתפלל בו ונכחו כמו שביאר שלמה.

Lessons for Thursday – Friday, 28 – 29 Adar, 5772

Positive Commandment 10 (Digest)

The Shema

“And you shall talk of them … when you lie down and when you rise up”—Deuteronomy 6:7.

We are commanded to recite the Shema twice daily: morning and night. Women are not obligated in this time-bound mitzvah.

המצווה העשירית

הציווי שנצטווינו לקרא קריאת שמע בכל יום – ערבית ושחרית – והוא אמרו יתעלה: “ודברת בם בשבתך בביתך” (דברים ו, ב). וכבר נתבארנו דיני מצווה זו במסכת ברכות, ושם נתבאר שקריאת שמע דאורייתא.
ולשון התוספתא:

“כשם שנתנה תורה קבע לקריאת שמע, כך נתנו חכמים זמן לתפילה”,

כלומר: זמני התפילה אינם מן התורה; אבל מצוות התפילה עצמה היא מן התורה, כמו שביארנו, וחכמים תקנו לה זמנים – וזהו עניין אמרם: “תפלות כנגד תמידין תקנום”, כלומר: תקנו זמניהן בזמני ההקרבה. ומצווה זו אין הנשים חייבות בה.

Positive Commandment 5 (Digest)

Prayer

“And you shall serve the L-rd, your G-d”—Exodus 23:25.

We are commanded countless times throughout the Torah to serve G-d. Although this is a general commandment, it does contain a very specific application: prayer, service of the heart as expressed through the mouth.

המצווה החמישית

ונכפל הציווי הזה כמה פעמים ואמר “ועבדתם את ה’ אלקיכם” (שמות כג, כה); ואמר “ואתו תעבדו” (דברים יג, ה); ואמר “ואתו תעבד” (שם ו, יג); ואמר “ולעבדו” (שם יא, יג).

ואף על פי שגם הציווי הזה הוא מן הציוויים הכללים – כמו שביארנו בכלל הרביעי – הרי יש בו ייחוד, כי הוא ציווי על התפילה.

ולשון ספרי: “ולעבדו – זו תפלה”. ואמרו עוד: “ולעבדו – זה תלמוד”.

ובמשנתו של ר’ אליעזר בנו של ר’ יוסי הגלילי אמרו: “מנין לעיקר תפילה בתוך המצוות? מהכא: את-ה’ אלקיך תירא ואתו תעבד” (שם ו, יג). ואמרו: “עבדהו בתורתו, עבדהו במקדשו”- הכוונה לשאוף להתפלל בו ונכחו כמו שביאר שלמה.

Lessons for Wednesday, 27 Adar, 5772

Positive Commandment 73

Confessing Sins

“And he shall confess that he has sinned”—Leviticus 5:5.

One who has sinned is obligated to verbally confess and say, “Please, G‑d, I have sinned by doing…” The individual should then elaborate to the best of his ability and ask G‑d for atonement. This mitzvah applies whether the sin was against G‑d or against a fellow man.

Even in the times of the Holy Temple when a person would bring a sin-offering to attain forgiveness, he was still required to orally confess his sin. The same for those who were guilty of capital offenses, they were asked to confess their sin prior to their execution

המצווה הע”ג

הוא הציווי שנצטווינו להודות בחטאים שחטאנו לפניו יתעלה בדבור,
כשנשוב מהם וזהו הודוי, שיאמר:

“אנא השם! חטאתי, עויתי, פשעתי ועשיתי כך וכך”.

וירחיב את הדיבור ויבקש כפרה בעניין זה כפי צחות לשונו. דע, שאפילו החטאים שחייבים עליהם מיני הקורבנות האלה שנזכרו מקדם, שבהם אמר יתעלה, שמי שמקריבם נתכפר לו – צריך על כל פנים גם להתוודות בשעת הקרבתם.
והוא אמרו יתעלה: “דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו’
והתוודו את חטאתם אשר עשו” (במדבר ה, ו-ז)
ולשון המכילתא בפרוש פסוק זה:

“לפי שנאמר: והתוודה אשר חטא (ויקרא ה, ה)
יתוודה על חטא אשר חטא; עליה –
על החטאת כשהיא קיימת, לא משנשחטה.
אין במשמע שיתוודה היחיד אלא על ביאת המקדש”.

לפי שפסוק זה, כלומר אמרו יתעלה “אשר חטא עליה” נאמר בפרשת ויקרא במטמא מקדש וקודשיו והנזכרים עמו כמו שכבר ביארנו, לפיכך אמר כאן במכילתא, שלא היינו למדים מפסוק זה אלא חיוב הוידוי למטמא מקדש;

“מנין אתה מרבה שאר כל המצוות?
אמר: דבר אל בני ישראל והתוודו.
ומנין אף מיתות וכרתות?
אמר: חטאתם, כל חטאתם-לרבות מצוות לא תעשה;
כי יעשו לרבות מצוות עשה.

ושם אמרו עוד:

“מכל חטאת האדם – ממה שבינו לבין חברו:
על הגנבות ועל הגזלות ועל לשון הרע;
למעל – לרבות הנשבע בשם לשקר והמקלל;
ואשמה הנפש – לרבות כל חייבי מיתות שיתוודו.
יכול אף הנהרגין על פי זוממין?
לא אמרתי אלא ‘ואשמה הנפש ההיא’

כלומר שאינו חייב להתוודות אם ידע שלא חטא, אלא העידו עליו עדי שקר.

הנה נתבאר לך, שעל כל סוגי החטאים החמורים והקלים ואפילו על מצוות עשה חייבים עליהם וידוי. ולפי שנאמר הציווי הזה, כלומר “והתוודו”, יחד עם חיוב הקורבן, היה יכול לעלות בדעתנו, שאין הוידוי לבדו מצווה בפני עצמה אלא הוא מטפלי הקורבן, לפיכך הוצרכו לבאר את זה במכילתא בלשון זה:

“יכול בזמן שהם מביאין מתוודין;
ומנין אף בזמן שאין מביאין?
אמר: דבר אל בני ישראל והתוודו.
אין במשמע וידוי אלא בארץ;
מנין אף בגלות?
אמר: והתוודו את עוונם ואת עוון אבותם” (שם כו, מ).
וכן דניאל אמר: “לך אדני הצדקה ולנו בשת הפנים” (דניאל ט, ז).

הנה נתבאר לך מכל מה שהזכרנו, שהוידוי מצווה בפני עצמה וחובה על החוטא על איזה חטא שחטא, בין בארץ בין בחוצה לארץ, בין שהביא קורבן ובין שלא הביא קורבן, חייב להתוודות כמו שאמר יתעלה: “והתוודו את חטאתם אשר עשו”.
ולשון ספרא גם כן:

“והתודה – זה וידוי דברים”.

וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בפרק אחרון מכיפורים.

Lessons for Tuesday, 26 Adar, 5772

Positive Commandment 73 המצווה הע”ג

Confessing Sins

“And he shall confess that he has sinned”—Leviticus 5:5.

One who has sinned is obligated to verbally confess and say, “Please, G‑d, I have sinned by doing…” The individual should then elaborate to the best of his ability and ask G‑d for atonement. This mitzvah applies whether the sin was against G‑d or against a fellow man.

Even in the times of the Holy Temple when a person would bring a sin-offering to attain forgiveness, he was still required to orally confess his sin. The same for those who were guilty of capital offenses, they were asked to confess their sin prior to their execution

המצווה הע”ג
הוא הציווי שנצטווינו להודות בחטאים שחטאנו לפניו יתעלה בדבור,
כשנשוב מהם וזהו הודוי, שיאמר:

“אנא השם! חטאתי, עויתי, פשעתי ועשיתי כך וכך”.

וירחיב את הדיבור ויבקש כפרה בעניין זה כפי צחות לשונו. דע, שאפילו החטאים שחייבים עליהם מיני הקורבנות האלה שנזכרו מקדם, שבהם אמר יתעלה, שמי שמקריבם נתכפר לו – צריך על כל פנים גם להתוודות בשעת הקרבתם.
והוא אמרו יתעלה: “דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו’
והתוודו את חטאתם אשר עשו” (במדבר ה, ו-ז)
ולשון המכילתא בפרוש פסוק זה:

“לפי שנאמר: והתוודה אשר חטא (ויקרא ה, ה)
יתוודה על חטא אשר חטא; עליה –
על החטאת כשהיא קיימת, לא משנשחטה.
אין במשמע שיתוודה היחיד אלא על ביאת המקדש”.

לפי שפסוק זה, כלומר אמרו יתעלה “אשר חטא עליה” נאמר בפרשת ויקרא במטמא מקדש וקודשיו והנזכרים עמו כמו שכבר ביארנו, לפיכך אמר כאן במכילתא, שלא היינו למדים מפסוק זה אלא חיוב הוידוי למטמא מקדש;

“מנין אתה מרבה שאר כל המצוות?
אמר: דבר אל בני ישראל והתוודו.
ומנין אף מיתות וכרתות?
אמר: חטאתם, כל חטאתם-לרבות מצוות לא תעשה;
כי יעשו לרבות מצוות עשה.

ושם אמרו עוד:

“מכל חטאת האדם – ממה שבינו לבין חברו:
על הגנבות ועל הגזלות ועל לשון הרע;
למעל – לרבות הנשבע בשם לשקר והמקלל;
ואשמה הנפש – לרבות כל חייבי מיתות שיתוודו.
יכול אף הנהרגין על פי זוממין?
לא אמרתי אלא ‘ואשמה הנפש ההיא’

כלומר שאינו חייב להתוודות אם ידע שלא חטא, אלא העידו עליו עדי שקר.

הנה נתבאר לך, שעל כל סוגי החטאים החמורים והקלים ואפילו על מצוות עשה חייבים עליהם וידוי. ולפי שנאמר הציווי הזה, כלומר “והתוודו”, יחד עם חיוב הקורבן, היה יכול לעלות בדעתנו, שאין הוידוי לבדו מצווה בפני עצמה אלא הוא מטפלי הקורבן, לפיכך הוצרכו לבאר את זה במכילתא בלשון זה:

“יכול בזמן שהם מביאין מתוודין;
ומנין אף בזמן שאין מביאין?
אמר: דבר אל בני ישראל והתוודו.
אין במשמע וידוי אלא בארץ;
מנין אף בגלות?
אמר: והתוודו את עוונם ואת עוון אבותם” (שם כו, מ).
וכן דניאל אמר: “לך אדני הצדקה ולנו בשת הפנים” (דניאל ט, ז).

הנה נתבאר לך מכל מה שהזכרנו, שהוידוי מצווה בפני עצמה וחובה על החוטא על איזה חטא שחטא, בין בארץ בין בחוצה לארץ, בין שהביא קורבן ובין שלא הביא קורבן, חייב להתוודות כמו שאמר יתעלה: “והתוודו את חטאתם אשר עשו”.
ולשון ספרא גם כן:

“והתודה – זה וידוי דברים”.

וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בפרק אחרון מכיפורים.

Lessons for Monday, 25 Adar, 5772

Positive Commandment 73 המצווה הע”ג

Confessing Sins

Illustration by William Deutsch

 

“And he shall confess that he has sinned”—Leviticus 5:5.

One who has sinned is obligated to verbally confess and say, “Please, G‑d, I have sinned by doing…” The individual should then elaborate to the best of his ability and ask G‑d for atonement. This mitzvah applies whether the sin was against G‑d or against a fellow man.

Even in the times of the Holy Temple when a person would bring a sin-offering to attain forgiveness, he was still required to orally confess his sin. The same for those who were guilty of capital offenses, they were asked to confess their sin prior to their execution

המצווה הע”ג
הוא הציווי שנצטווינו להודות בחטאים שחטאנו לפניו יתעלה בדבור,

כשנשוב מהם וזהו הודוי, שיאמר:

“אנא השם! חטאתי, עויתי, פשעתי ועשיתי כך וכך”.

וירחיב את הדיבור ויבקש כפרה בעניין זה כפי צחות לשונו. דע, שאפילו החטאים שחייבים עליהם מיני הקורבנות האלה שנזכרו מקדם, שבהם אמר יתעלה, שמי שמקריבם נתכפר לו – צריך על כל פנים גם להתוודות בשעת הקרבתם.

 
והוא אמרו יתעלה: “דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו’

והתוודו את חטאתם אשר עשו” (במדבר ה, ו-ז)

ולשון המכילתא בפרוש פסוק זה:

“לפי שנאמר: והתוודה אשר חטא (ויקרא ה, ה)
יתוודה על חטא אשר חטא; עליה –

על החטאת כשהיא קיימת, לא משנשחטה.

אין במשמע שיתוודה היחיד אלא על ביאת המקדש”.

לפי שפסוק זה, כלומר אמרו יתעלה “אשר חטא עליה” נאמר בפרשת ויקרא במטמא מקדש וקודשיו והנזכרים עמו כמו שכבר ביארנו, לפיכך אמר כאן במכילתא, שלא היינו למדים מפסוק זה אלא חיוב הוידוי למטמא מקדש;

“מנין אתה מרבה שאר כל המצוות?
אמר: דבר אל בני ישראל והתוודו.

ומנין אף מיתות וכרתות?

אמר: חטאתם, כל חטאתם-לרבות מצוות לא תעשה;

כי יעשו לרבות מצוות עשה.

ושם אמרו עוד:

“מכל חטאת האדם – ממה שבינו לבין חברו:
על הגנבות ועל הגזלות ועל לשון הרע;

למעל – לרבות הנשבע בשם לשקר והמקלל;

ואשמה הנפש – לרבות כל חייבי מיתות שיתוודו.

יכול אף הנהרגין על פי זוממין?

לא אמרתי אלא ‘ואשמה הנפש ההיא’

כלומר שאינו חייב להתוודות אם ידע שלא חטא, אלא העידו עליו עדי שקר.

הנה נתבאר לך, שעל כל סוגי החטאים החמורים והקלים ואפילו על מצוות עשה חייבים עליהם וידוי. ולפי שנאמר הציווי הזה, כלומר “והתוודו”, יחד עם חיוב הקורבן, היה יכול לעלות בדעתנו, שאין הוידוי לבדו מצווה בפני עצמה אלא הוא מטפלי הקורבן, לפיכך הוצרכו לבאר את זה במכילתא בלשון זה:

“יכול בזמן שהם מביאין מתוודין;
ומנין אף בזמן שאין מביאין?

אמר: דבר אל בני ישראל והתוודו.

אין במשמע וידוי אלא בארץ;

מנין אף בגלות?

אמר: והתוודו את עוונם ואת עוון אבותם” (שם כו, מ).

וכן דניאל אמר: “לך אדני הצדקה ולנו בשת הפנים” (דניאל ט, ז).

הנה נתבאר לך מכל מה שהזכרנו, שהוידוי מצווה בפני עצמה וחובה על החוטא על איזה חטא שחטא, בין בארץ בין בחוצה לארץ, בין שהביא קורבן ובין שלא הביא קורבן, חייב להתוודות כמו שאמר יתעלה: “והתוודו את חטאתם אשר עשו”.

ולשון ספרא גם כן:

“והתודה – זה וידוי דברים”.

וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בפרק אחרון מכיפורים.

Lessons for Sunday, 24 Adar, 5772

Negative Commandment 35 (Digest)
Incantations

“There shall not be found among you… a charmer”—Deuteronomy 18:10-11.

It is forbidden to chant a magical incantation in the belief that it can offer relief. For example, in times ago people would whisper a certain incantation over a snake or scorpion bite, in the belief that it would alleviate the pain.

מצות לא תעשה מצוה לה הזהירנו מהיות חובר, והוא שיאמרו מאמרים שיחשבו שיועילו לזה. והוא אמרו יתעלה לא ימצא בך וגו’ וחובר חבר. ולשון ספרי וחובר חבר אחד חובר את העקרב כלומר מי שיאמר עליהם מאמרים ולא ינשכהו לפי מחשבתו, או יאמר על מקום נשיכתם כדי שינוח הכאב, והעובר על לאו זה לוקה. והתבארו משפטי מצוה זו בשביעי משבת. (פ”ז מסנהדרין, שם):

Negative Commandment 38 (Digest)
Communication with the Dead

“There shall not be found among you… a necromancer”—Deuteronomy 18:11.

It is forbidden to do any act that supposedly elicits information from the dead. The Talmud speaks of people who would abstain from food and go to sleep in a cemetery—in the hope that the dead would appear and communicate with them.

מצות לא תעשה מצוה לח הזהירנו משאול אל המתים כמו שיחשבו אותם שהם מתים באמת ואע”פ שהם אוכלים ומרגישים, ויחשבו שמי שיעשה כך וילבש כך יבא אליו המת בשינה ויאמר לו מה שישאל. והוא אמרו יתעלה לא ימצא בך וגו’ ודורש אל המתים. ובגמרא (סנהדרין דף ס”ה:) דורש אל המתים זה המרעיב עצמו ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה. וכל העובר על לאו זה חייב מלקות. (סנהדרין, שם):

Negative Commandment 36 (Digest)
Consulting Ov


“There shall not be found among you… one who inquires of Ov”—Deuteronomy 18:10-11.

The Torah forbids us from consulting with an Ov practitioner, to ask him for advice or information based on his Ov experience.

The Ov practice consisted of burning a certain incense and doing certain acts known to the Ov followers. At that point, it would seem to the person engaging in these acts that he hears a voice emanating from beneath his armpit, which would answer questions that he posed.

מצות לא תעשה מצוה לו שהזהירנו משאול בעל אוב. והוא אמרו יתעלה לא ימצא בך וגו’ ושואל אוב. והעובר על לאו זה כלומר שישאל באוב אינו חייב מיתה אבל הוא אסור. (סנהדרין, שם):

Negative Commandment 37 (Digest)
Consulting Yi’doni

“There shall not be found among you… one who inquires of Yid’oni”—Deuteronomy 18:10-11.

The Torah forbids us from consulting with a Yid’oni practitioner, to ask him for advice or information based on his Yid’oni experience.

The Yid’oni practice consisted of inserting into one’s mouth a bone from the yidoa fowl. After then burning incense, saying certain formulas and doing certain rites, the person would enter a trance-like state, and he would begin issuing predictions about the future.

מצות לא תעשה מצוה לז שהזהירנו משאול בידעוני. והוא אמרו יתעלה לא ימצא בך וגו’ וידעוני. ולשון ספרא אל תפנו אל האובות ואל הידעונים, אוב זה פיתום המדבר משחיו, ידעוני המדבר בפיו, הרי אלו בסקילה והשואל בהם באזהרה. (סנהדרין, שם):

Negative Commandment 34 (Digest)
Witchcraft

“There shall not be found among you…one who practices witchcraft”—Deuteronomy 18:10.

We are forbidden from engaging in any form of magic or witchcraft

מצות לא תעשה מצוה לד הזהירנו מעשות הכשוף כלו. והוא אמרו לא ימצא בך וגו’ ומכשף, והעובר על לאו זה חייב סקילה במזיד ובשוגג חטאת קבועה. והתבארו משפטי מצוה זו בפ”ז מסנהדרין. (שם, שם):

Negative Commandment 43 (Digest)
Sideburns

“You shall not round the corners of your heads”—Leviticus 19:27.

It is forbidden for a man to cut off his sideburns, leaving his hairline rounded at the sides, for such was the practice of ancient idol-worshippers. (This prohibition also applies if one cuts all his hair. Even if there is no hairline, the sideburns must never be cut off.)

מצות לא תעשה מצוה מג הזהירנו מהעביר שער הצדעים. והוא אמרו יתעלה לא תקיפו פאת ראשכם, והאזהרה מזה שלא נתדמה לעובדי ע”ז כי כן היו עושין כומרי ע”ז שהיו מגלחין שער הצדעים לבד, והיו צריכין שיבארו במסכת יבמות (דף ה’) ואמרו הקפת כל הראש שמה הקפה כדי שלא יאמר כי תכלית מה שידמה הוא גלוח הצדעים והניח שאר שערם כמו שיעשו כומרי ע”ז אמנם כשיגלח הכל אין בזה דמיון בהם, הנה הודיענו שאינו מותר לגלח הצדעים בשום פנים לא ביחוד ולא עם הראש, וחייב מלקות על כל פאה מהם, והוא חייב שתים אם גלח כל ראשו. והראוי שלא נמנה זה שתי מצות ואע”פ שהוא חייב שתים לפי שאין בהם שתי לשונות תחת לאו אחד, כי הוא אילו אמר לא תקיפו פאת ראש מימין ופאת ראש משמאל ומצאנום חייב עליהם שתים אז היה אפשר לומר שימנו שתי מצות, אמנם בהיותו מלה אחת וענין אחד הנה הוא באמת מצוה אחת, ואע”פ שבא בפירוש שלאו זה כולל חלקים רבים מתחלקים מן הגוף ושהוא חייב על כל אחד ועל כל חלק מהם ביחוד לא יחייב זה שיהיו מצות רבות. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בסוף מכות ואין הנשים חייבות בה. (קדושים תהיו, מדע הלכות ע”ז וחקות העכו”ם פי”ב):

Negative Commandment 44 (Digest)
Shaving

“You shall not destroy the corners of your beard”—Leviticus 19:27.

It is forbidden for a man to shave with a razor (or razor-like implement) the “corners” of his beard. The Sages identified five corners: the upper right cheek, the lower right cheek, the upper left cheek, the lower left cheek, and the chin. Shaving the beards with razors was the way of ancient pagan priests

מצות לא תעשה מצוה מד שהזהירנו מלגלח הזקן. והוא חמשה חלקים הלחי העליון מצד ימין והלחי התחתון מצד ימין, הלחי העליון מצד שמאל והלחי התחתון מצד שמאל, והזקן, ובא האזהרה בהם בזאת המלה לא תשחית את פאת זקנך וזה שזקן יקרא הכל. ולא אמר לא תשחית זקנך אבל אמרו לא תשחית פאת רוצה לומר שלא תגלח אפילו פאה אחת מכלל הזקן, ובא הפירוש שהוא חמש פאות כמו שחלקנו אותם, והוא חייב חמש מלקיות כשיגלח הכל אפילו גלחו בבת אחת. ולשון משנה (מכות כ”ו) ועל הזקן חמש שתים מכאן ושתים מכאן ואחת למטה, רבי אליעזר אומר אם נטלן כולן כאחת אינו חייב אלא אחת. ואמר אלמא קסבר רבי אליעזר לאו אחד הוא הנה זה ראיה מבוארת דסבר תנא קמא שהן חמשה לאוין וכן היא ההלכה. וזה גם כן היה קשוט כמו שהוא היום מפורסם בקשוט הגלחים שהם יגלחו זקנם. ואשר חייב שלא ימנו חמש מצות בהיות האזהרה מהן במלה אחת כמו שבארנו במצוה שלפני זאת וכבר התבארו משפטי מצוה זו בסוף מכות. וזו אין הנשים חייבות בה. (מכות כ”ו):

Negative Commandment 40 (Digest)
Men Cross-Dressing

 

“A man shall not put on a woman’s garment”—Deuteronomy 22:5.

It is forbidden for a man to don clothing or ornaments that are considered women’s garment or gear in that locale. There are two reasons why a man would wear women’s clothing, both anathema to G‑d: a) To facilitate lewd behavior, or b) in conformance with once-prevalent idolatrous ritual.

מצות לא תעשה מצוה מ שהזהירנו מהתקשט האנשים בתכשיטי הנשים. והוא אמרו ולא ילבש גבר שמלת אשה, וכל אדם שיתקשט (גם) כן או לבש מה שהוא מפורסם במקום ההוא שהוא תכשיט מיוחד לנשים לוקה. ודע שזאת הפעולה כלומר היות הנשים מתקשטות בתכשיטי האנשים והאנשים מתקשטים בתכשיטי הנשים פעמים יעשו לעורר הטבע לזמה כמו שהוא מבואר בספרים המחוברים לזה, והרבה מה שיושם בתנאי בעשיית קצת הטליסמא ויאמר אם יתעסק בו אדם ילבש בגדי נשים ויתקשט בזהב ופנינים והדומה להם, ואם היתה אשה תלבש השריון ותזדיין בחרבות, וזה מפורסם מאד אצל בעלי הדעת הזאת. (כי תצא, שם):

Negative Commandment 39 (Digest)
Women Cross-Dressing

“A woman shall not wear that which pertains to a man”—Deuteronomy 22:5.

It is forbidden for a woman to don clothing or ornaments that are considered men’s garment or gear in that locale

מצות לא תעשה מצוה לט שהזהירנו מהמשך אחר חקות העכו”ם, שתהיינה הנשים לובשות בגדי האנשים ושיתקשטו בתכשיטיהם. והוא אמרו לא יהיה כלי גבר על אשה, וכל אשה שתתקשט באחד מתכשיטי האנשים המפורסמים בעיר ההיא שזה הוא תכשיט מיוחד לאנשים לוקה. (סנהדרין, שם):

Negative Commandment 41 (Digest)
Tattoos

“You shall not print any marks upon you”—Leviticus 19:28.

We are forbidden from tattooing our bodies. Tattooing was common practice amongst the ancient idol-worshippers

מצות לא תעשה מצוה מא הזהירנו מרשום בגופנו במיני צבעונים כגון הכחול והוירדט וזולתם כמו שיעשו עובדי ע”ז כמו שהוא מפורסם אצל אנשי מצרים עד היום, ואזהרה מזה הוא אמרו וכתובת קעקע לא תתנו, והעובר על לאו זה חייב מלקות. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בסוף מכות. (קדושים תהיו, שם פי”ב):

Negative Commandment 45 (Digest)
Scarring

“You shall not cut yourselves”—Deuteronomy 14:1.

It is forbidden to cut ourselves in the course of mourning a deceased—as this was a common practice amongst idol-worshippers. It is also forbidden to follow the ancient practice of self-mutilation as part of pagan ritual

מצות לא תעשה מצוה מה שהזהירנו מעשות שרט לנפש בבשרנו כאשר יעשו עובדי ע”ז. והוא אמרו יתעלה לא תתגודדו. וכבר נכפלה האזהרה מזה באמרו ושרט לנפש לא תתנו וגו’. וכבר התבאר בגמרא (יבמות דף י”ג:) כי גופיה דקרא לא תתגודדו לא תעשו חבורה, ושם נאמר גם כן לא תתגודדו מיבעי ליה לגופיה דאמר רחמנא לא תעשו חבורה על מת. ובגמרא מכות (דף כ”א) אמרו שריטה וגדידה אחת היא. ושם התבאר המתגודד על המת בין ביד בין בכלי חייב ועל ע”ז בכלי חייב ביד פטור כמו שבא בפירוש בנבואה ויתגודדו כמשפטם בחרבות. והנה אמרו שבכלל זה האזהרה מחלוק דתי העיר במנהגם וחלוק הקבוצים ואמרו לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות, אבל גופיה דקרא הנה הוא כמו שבארנו לא תעשו חבורה על מת, וזהו כמו דרש. וכן אמרו (סנהדרין דף ק”י) המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר ולא יהיה כקרח וכעדתו הוא גם כן על צד הדרש אמנם גופיה דקרא הוא להפחיד. ולפי מה שבארו החכמים הנה הוא שלילה לא אזהרה כי הם בארו שענין זה המאמר הוא שהאל יתעלה מגיד כי מי שיחלוק ויעורר על הכהונה במה שיבא מן הזמן לא יענש במה שנענש קרח ואמנם יהיה כאשר דבר ה’ ביד משה לו, רוצה לומר הצרעת, כאמרו למשה הבא נא ידך בחיקך, וכמו שהתבאר בעזיהו המלך. ואשוב אל כונת המצוה ואומר כי התבארו משפטי מצוה זו בסוף מכות והעובר על לאו זה לוקה. (ראה אנכי, שם)

Negative Commandment 171 (Digest)
Tearing Out Hair

“Do not make any baldness between your eyes for the dead”—Deuteronomy 14:1.

When a loved one dies, we mustn’t allow our anguish to cause us to rip out our hair leaving a bald spot.

מצות לא תעשה מצוה קעא הזהירנו מעשות קרחה בראש על המתים כמו שיעשו הסכלים. והוא אמרו יתעלה ולא תשימו קרחה. ונכפלה אזהרה זו בכהנים באמרו לא יקרחו קרחה וגו’ להשלים הדין הזה, כי מאמרו בין עיניכם היינו יכולין לומר כי הקורח מן הראש [סמוך לפדחת] לבד יאסר, ולכן באר ואמר בראשם לחייב על הראש כבין עיניכם, ואילו אמר גם כן לא יקרחו קרחה בראשם היינו אומרים בין על המת בין שלא על המת, וכבר באר שם למת. וכל מי שיגלח שער ראשו בקרחה על מת לבד כגריס לוקה בין היה כהן או ישראל לוקה על כל קרחה וקרחה מלקות אחת, וכן כפל בכהנים ופאת זקנם לא יגלחו וגו’. אמנם בא להשלים דין מצוה זו כמו שהתבאר במכות (דף כ’). (ראה אנכי, מדע הלכות עבודה זרה וחקות העכו”ם פרק י”ב):

Lessons for Shabbat, 23 Adar, 5772

Negative Commandment 11 (Digest)
A Structure Designated for Worship

“Do not erect a monument which the Lord, your G‑d, despises”—Deuteronomy 16:22.

It is forbidden to erect a structure designed for people to gather around it to worship—even to worship the One G‑d. This is forbidden because erecting such a revered structure was common practice amongst the ancient idol worshippers.

 המצווה הי”א

  האזהרה שהזהרנו מלעשות מצבה שיתקבצו אליה ויכבדוה, אפילו נעשית לעבוד עליה את ה’. כל זה כדי שלא נתדמה בעבודתו יתעלה לעובדי עבודה זרה.
לפי שכך היו עושים: בונים מצבות ושמים את הנעבדים עליהן.
והוא אמרו יתעלה באזהרה על כך: “ולא תקיים לך מצבה אשר שנא ה’ אלהיך” (דברים טז, כב);
והעובר על לאו זה – חייב מלקות.

Negative Commandment 12 (Digest)
Kneeling Stones

“You shall not install a kneeling stone in your land, to bow down upon it”—Leviticus 26:1.

It is forbidden to make designated stones upon which to bow down—even if bowing to the One G‑d. This is forbidden because it was common practice amongst the ancient idol worshippers to decorate “kneeling stones” and place them before their idols.

 המצווה הי”ב האזהרה שהזהרנו מלעשות אבנים מוכנות להשתחות עליהן, אפילו אותה ההשתחוויה היא לה’ יתעלה. וגם זאת כדי שלא להתדמות לעובדי פסילים, לפי שכך היו עושים אבנים מצוירות משוכללות בעשייתן לפני הפסילים, ועליהן היו משתחווים לאותו הפסל.
ואמר יתעלה: “ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה” (ויקרא כו, א),
והעובר על לאו זה – חייב מלקות.
ולשון ספרא:

“לא תתנו בארצכם – בארצכם אין אתם משתחוים על האבנים,
אבל משתחוים אתם על האבנים בבית המקדש”.

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בגמרא מגילה.

Negative Commandment 13 (Digest)
Trees in the Temple

“Do not plant for yourself an Asherah of any tree near the altar of the Lord your G‑d”—Deuteronomy 16:21.

It is forbidden to plant any tree near the altar, or anywhere in the Holy Temple. This is forbidden because it was common practice amongst the ancient idol worshippers to plant beautiful decorative trees in their temples.

המצווה הי”ג האזהרה שהזהרנו מלנטוע אילנות במקדש או אצל המזבח לנוי לו וליופי, אפילו נתכוון בכך לעבודת ה’, כיון שכך היו מכבדים גם לעבודה זרה שהיו נוטעים לה עצים נאים, יפים למראה, בבתי עבודתם.
אמר יתעלה: “לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה’ אלהיך” (דברים טז, כא),
העובר על לאו זה – חייב מלקות.

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בגמרא תמיד, ושם נתבאר שהנטיעה בכל המקדש אסורה.

Positive Commandment 185 (Digest)
Destroying Idols

“Destroy all those places”—Deuteronomy 12:2.

We are commanded to utterly eradicate all vestiges of idol worship from the Land of Israel. To shatter, burn, destroy and cut down—any method needed to destroy the idols, their altars, and their houses of worship.

המצווה הקפ”ה הציווי שנצטווינו להשמיד כל עבודה זרה ובתיה בכל מיני השמדה והשחתה: לשבר, לשרוף, להרוס ולכרות – כל מין במה שראוי לו, כלומר: במה שיהיה מוחלט ומהיר ביותר ל[השגת] השמדתו. לפי שהכוונה היא שלא נשאיר לה זכר.
והוא אמרו יתעלה: “אבד תאבדון את כל המקמות” (שם יב, ב).

ועוד אמר: “כי אם כה תעשו להם מזבחתיהם תתצו וגו'” (שם ז,ה),

ואמר עוד: “ונתצתם את מזבחתם” (שם יב, ג).

ובדרך אגב שנזכרה בגמרא סנהדרין מצוות עשה דעבודה זרה, אמרו בתמיהה:

“בעבודה זרה מאי מצוות עשה איכא?!
תרגמה רב חסדא: ונתצתם”.

ולשון ספרי:

“מנין אתה אומר שאם קצץ אשרה והחליפה אפילו עשר פעמים שחייב לקצצה?
תלמוד לומר: אבד תאבדון”.

ושם אמרו:

“ואבדתם את שמם מן המקום ההוא (שם) – בארץ ישראל אתה מצווה לרדוף אחריהם,
ואין אתה מצווה לרדוף אחריהם בחוצה לארץ”.

 

Negative Commandment 25 (Digest)
Benefiting from Idolatry

“Do not bring an offensive [idol] into your house”—Deuteronomy 7:26.

We are forbidden from deriving any benefit from an idol, or any of its implements. For example, it would be forbidden to cook on a fire fueled by wood from an Asherah (worshipped) tree.

המצווה הכ”ה האזהרה שהזהרנו שלא להוסיף כלום משל עבודה זרה על ממוננו אלא נתרחק ממנה ומבתיה ומכל המתיחס אליה.
והוא אמרו יתעלה: “ולא תביא תועבה על ביתך” (שם ז, כו).
והנהנה מאיזה דבר ממנה – לוקה.
ובסוף מכות ביארו,

שהמבשל בעצי אשרה – לוקה שתיים:
אחת משום “ולא תביא תועבה אל ביתך”,
ואחת משום “ולא ידבק בידך מאומה” (שם יג, יח);

והבן זאת.

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ג’ מעבודה זרה.

Negative Commandment 22 (Digest)
Benefiting from Idolatrous Decorations

“Do not covet the silver or the gold that is on them”—Deuteronomy 7:25.

It is forbidden to derive any benefit from idolatrous accoutrements, such as jewelry used to adorn an idol or the idol’s gold plating.

המצווה הכ”ב האזהרה שהזהרנו מלהנות בתכשיטים שקשטו בהם עבודה זרה.
והוא אמרו יתעלה: “לא תחמד כסף וזהב עליהם” (שם ז, כה).
ובספרא ביארו,

שצפויי נעבד אסורין, והסמיכו את זה לאמרו יתעלה:
“לא תחמד כסף וזהב עליהם”.
העובר על לאו זה – חייב מלקות.

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ג’ מעבודה זרה

Negative Commandment 48 (Digest)
Treaties with the Seven Nations

“You shall not make a treaty with them”—Deuteronomy 7:2.

It is forbidden to make a peace treaty with the members of the seven nations of Canaan and to allow them to live peacefully in our midst—unless they agree to abandon their pagan ways.

המצווה המ”ח
האזהרה שהזהרנו מלכרות ברית עם הכופרים ומלהניחם שקטים בכפירתם,
כלומר שבעה עממין.
והוא אמרו יתעלה: “לא תכרת להם ברית” (דברים ז, ב).

וכבר ביארנו במצוות עשה, במצווה קפז, שמלחמת שבעה עממין וכל מה שנאמר בהם, ראוי למנותו, ואינו כמצוות שאינן נוהגות לדורות.

Negative Commandment 50 (Digest)
Kindness towards Idol-Worshipers

“Do not show mercy towards them”—Deuteronomy 7:2.

We are not to show mercy to idol-worshippers, nor are we permitted to praise them. It is even forbidden to say about an idol-worshipper, “Look at how attractive this individual is!”

המצווה המשלימה חמשים
האזהרה שהזהרנו מלחמול על עובדי עבודה זרה ומלשבח שום דבר מכל מה שמיחד להם.
והוא אמרו יתעלה: “ולא תחנם” (שם ז, ב),

ובא בקבלה:

“לא תתן להם חן”.

ואפילו אדם מעובדי עבודה זרה שצורתו נאה – אסור לנו לומר: זה נאה בצורתו או זה יפה פנים, כמו שנתבאר בגמרא דילן.

ובגמרא עבודה זרה ירושלמי אמרו:

לא תתן להם חן בלא תעשה.

Negative Commandment 51 (Digest)
Allowing Idol-Worshipers to Reside in Israel

 

“They shall not dwell in your land lest they make you sin against Me”—Exodus 23:33.

We must not allow idol-worshippers to dwell in our midst in the Holy Land, lest we learn from their heretical ways. And it is certainly forbidden to sell or even rent real estate to an idol-worshipper in the land.

In fact, if an idol-worshipper wants to pass through our land while en route to his final destination, we do not allow passage unless he forswears idolatry.

המצווה הנ”א האזהרה שהזהרנו שלא ידורו עובדי עבודה זרה בארצנו כדי שלא נלמד כפירתם.
והוא אמרו יתעלה: “לא ישבו בארצך פן יחטיאו אתך לי” (שמות כג, לג).

ואפילו רצה הגוי לעבור במושבותינו אין זה מותר לנו, עד שיקבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה, ואז יהא מותר לו לדור, וזהו הנקרא: גר תושב.

הכוונה בזה שהוא “גר” לעניין שמותר לו לדור בארץ בלבד.
וכך אמרו:

“איזהו גר תושב?
זה שקבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה, דברי ר’ יהודה”;
אבל עובד עבודה זרה אל ידור ואין מוכרין לו קרקעות ולא משכירין.

ובמפורש בא לנו הביאור: לא תתן להם חניה בקרקע.

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בסנהדרין ובעבודה זרה.

Negative Commandment 30 (Digest)
The Practices of the Heathens

“You shall not walk in the practices of the nation that I am sending away before you”—Leviticus 20:23.

We are forbidden from imitating the practices of the idolaters—even in those areas not associated with their pagan rites. Even something as simple as saying, “Since they dress in purple wool, I, too, will dress in purple wool…” is forbidden.

המצווה המשלימה שלשים האזהרה שהזהרנו מללכת אחרי הכופרים ומלהתנהג כמנהגם, ואפילו במלבושם וכינוסיהם במסיבותיהם.
והוא אמרו: “ולא תלכו בחקת הגוי אשר אני משלח מפניכם” (ויקרא כ, כג).

וכבר נכפל לאו זה באמרו: “ובחקתיהם לא תלכו” (שם יח, ג).
ובא הפירוש: לא אמרתי אלא בחקיים החקוקיים להם ולאבותיהם.
ולשון ספרא:

“ובחקותיהם לא תלכו – שלא תהלכו בנימוסות שלהם,
בדברים החקוקיים להם, כגון תרטיות וקרקסיות והאסתטריות –
אלה הן מיני מסיבות שהיו מתכנסים בהם לעבודת האלילים;
ר’ מאיר אומר: אלו דרכי האמורי שמנו חכמים;
ר’ יהודה בן בתירא אומר: שלא תנחור ולא תגדל ציצית ושלא תספר קומי.
והעושה דבר מכל אלו – חייב מלקות.

ונכפל הלאו בעניין זה בלשון אחר, והוא אמרו:
“השמר לך פן תנקש אחריהם” (דברים יב, ל).
ולשון ספרי:

“השמר” – בלא תעשה; “פן” – בלא תעשה; “תנקש אחריהם”
שמא תדמה להם ותעשה כמעשיהם ויהיו לך למוקש,
שלא תאמר: הואיל והם יוצאין בארגמן אני אצא בארגמן;
הואיל והם יוצאין בתלוסין, אף אני אצא בתלוסין –
וזה מין ממיני תכשיטי הצבא.

וידוע לך לשון ספרי הנבואה:
“ועל כל הלבשים מלבוש נכרי” (צפניה א, ח).
כל זה לשם הרחקה מהם וגינוי לכל מנהגיהם – אפילו במלבוש.

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ו’ משבת וגם בתוספתא שבת.

Negative Commandment 33 (Digest)
Interpreting Omens

 

“There shall not be found among you… one who interprets omens”—Deuteronomy 18:10.

It is forbidden to base one’s actions on supposed good or bad omens. The Midrash gives examples of “bad” omens: “My bread fell out of my mouth, my staff fell out of my hand, a snake passed me on my right, a fox on my left…”

המצווה הל”ג האזהרה שהזהרנו מלנחש, כגון זה שאומרים ההמון: כיון שחזרתי מן הדרך לא אצליח במעשי; או: הדבר הראשון שראיתי היום הוא דבר פלוני, ודאי ארוויח היום דבר. ואופן זה נפוץ מאד אצל המוני העמים הסכלים.
וכל העושה מעשה על פי הניחוש – לוקה.
לפי שאמר יתעלה: “לא ימצא בך וגו’ מעונן ומנחש” (דברים יח, י).

וכבר כפל צווי זה ואמר: “לא תנחשו” (ויקרא יט, כו).
ולשון ספרי:

“מנחש – כגון האומר: נפלה פתי מפי, נפלה מקלי מידי,
עבר נחש מימיני ושועל משמאלי”.

ובספרא:

“לא תנחשו – כגון אלו המנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים וכל כיוצא בהם”.

וכבר נתבארו גם דיני מצווה זו בפרק ז’ משבת ובתוספת שבת.

Negative Commandment 31 (Digest)
Soothsaying

 

“There shall not be found among you… a soothsayer”—Deuteronomy 18:10.

It is forbidden to use any of the methods employed by psychics to stimulate their supposed clairvoyant talents—and to then predict the future based on these actions.

המצווה הל”א האזהרה שהזהרנו מלקסום, כלומר: לעורר את כוח ההשערה במין ממיני העוררות.
לפי שכל בעלי הכוחות המגידים מה שיהיה קדם היותו – לא יתכן להם דבר זה אלא מפני שכוח ההשערה שלהם חזק ויארע על פי רוב כפי האמת והנכון;
לפיכך מרגישים מה שיהיה, ויש להם יתרון זה על זה כמו שיש לכל בני אדם יתרון זה על זה בכל כוח מכוחות הנפש.
והכרחי הוא לבעלי הכוחות השערתיים האלו לעשות איזה מעשה כדי לעורר בו את כוחו ולעודד את פעלתו.
יש מהם מי שמכה במטה על הארץ הכאות תכופות וצועק צעקות משונות ומפנה מחשבתו ועושה כך זמן ממשך עד שיארע לו מעין מצב התעלפות ויגיד מה שיהיה – וכבר ראיתי זאת פעם במערב הפנימי.

ויש מהם מי שזורק אבנים קטנות ביריעת עור ומאריך להביט בהן ואחר כך יגיד, וזה מפורסם בכל מקום שעברתי בו.

ומהם מי שזורק חגורת עור ארוכה על הארץ ומסתכל בה ומגיד.

הכוונה בכל אלו לעורר את הכוח שיש בו, לא שאותו דבר בעצמו פועל משהו או מורה על משהו. וזוהי טעות ההמון: כי כאשר מתאמתות מקצת אותן ההגדות, חושבים שפועלות אלו מורות על מה שיהיה. ונמשך הדבר אצלם בטעות זו עד שחשבו שמקצת אותן הפעולות הן הגורם שיהיה מה שיהיה, כמו שמדמים בעלי משפטי הכוכבים. לפי שמשפטי הכוכבים אינם אלא מן הסוג הזה, כלומר שהם מין ממיני עוררות הכוח;

לכן לא יהיו שני בני אדם שווים באמתת הגדת העתידות, אף על פי שהם שווים בידיעת המשפטים.
והעושה איזה מעשה שיהיה מהמעשים האלה וזולתם, מכל מה שנוהג בדרך זו – נקרא: קוסם,
אמר ה’ יתעלה: “לא ימצא בך [וגו’] קוסם קסמים” (דברים יח, י).
ולשון ספרי:

איזהו קוסם? זה האוחז במקלו ואומר: אם אלך, או לא אלך.

ועל סוג זה של עוררות המפרסם באותו הזמן אמר הנביא: “עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו” (הושע ד, יב).
והעובר במעשה זה – חייב מלקות, כלומר: אבל שאלת הקוסם מגונה מאד.

ועבר נתבארו דיני מצווה זו בכמה מקומות בגמרא סנהדרין ובתוספתא שבת ובספרי.

Negative Commandment 32 (Digest)
Astrology and Divination

“There shall not be found among you… a diviner of times”—Deuteronomy 18:10.

It is forbidden to predict the auspiciousness of times or dates based on astrological formations: “This day is auspicious, and this day not so.” It is also forbidden to act based on such predictions.

Also included in this prohibition is sleight of hand. It is forbidden to deceptively use sleight of hand to convince others that one has magical powers.

המצווה הל”ב האזהרה שהזהרנו מלכון מעשנו בבחירת הזמנים על פי מערכות הכוכבים,
והוא שנאמר: יום זה ראוי לפעולה פלונית ונתכוון לעשותו, או יום זה לא רצוי לעשות בו פעולה פלונית ונמנע מלעשותה.
וזה אמרו יתעלה: “לא ימצא בך וגו’ מעונן” (דברים שם).

וכבר נכפל לאו זה ואמר: “ולא תעוננו” (ויקרא יט, כו).
ולשון ספרא:

לא תעוננו – אלו נותני העתים.
לפי שהוא נגזר מן “עונה”,

כלומר: לא יהיה בכם קובע עתים האומר: עת פלונית טובה ועת פלונית רעה.
וגם העובר על לאו זה – חייב מלקות,
כלומר: המודיע את העונות, לא זה השואל עליהן;
אבל גם השאלה על דבר זה – אסורה נוסף על היותה דבר בלתי אמיתי.

והמכוון מעשיו לזמן מסוים מתוך חישוב שיאשר או יצליח באותה הפעילה – הרי גם זה לוקה, לפי שעשה מעשה.

ועוד בכלל המעשה הזה אסור מעשה אחיזת העינים.
ולשון חכמים:

“מעונן – זה האוחז את העניים”,

והוא סוג גדול כסוגי התחבולות ונוסף לכך קלות תנועת היד, עד שנדמים לאדם דברים בלתי אמתיים. כמו שאנו רואים שהם עושים תמיד, שמישהו לוקח חבל בידו ונותנו בכנף בגדו לעיני בני אדם ואחר כך מוציאו נחש; או זורק טבעת לאויר ומוציאה מפי אדם שלפניו וכיוצא בזה ממעשי אחיזת העינים המפורסמים אצל ההמון – כל מעשה מאלו אסור, והעושה אותו נקרא: אוחז את העינים והוא מין ממני הכשפים ולפיכך לוקה.

ועם זה הוא גונב דעת הבריות. וההפסד הנגרם על ידי כך עצום מאד, לפי שהדברים הנמנעים לחלוטין נעשים אפשריים בעיני הסכלים והנשים והנערים, ומחשבתם מתרגלת לקבל את הנמנעות ולחשוב שהם אפשריים להיות. והבן זאת.


Previous Older Entries Next Newer Entries